סמ"ר יחיאל חיליק שרביט ז"ל

קורות חיים

בתוך מסכת הקרבות הבלתי נלאית של עם-ישראל שזורים חייו של חיליק.

בשלהי אביב 1973 בשלושים למאי נולד חיליק גדול מהחיים, גדול מכולם. 650 4 ק"ג, בקושי תינוק, ילד כמעט... (כך אמרו כולם בביה"ח). חכה רגע ילד לאן אתה ממהר! לא הספיק לומר אמא... אבא... ומלחמה פרצה - מלחמת יום כיפור.

והילד ממשיך לצמוח, גן ילדים, ביה"ס יסודי "יבניאלי", חטה"ב "רעות", תיכון "עירוני א'" קרית אליעזר נוף ילדותו. ובכל מקום הוא מטביע את חותמו, את אופיו, את מרצו, חבר של כולם קראו לו. מופרע עם קבלות, אם שמעת על מעשה קונדס תמיד תחפש את חיליק ממנו הכל מתחיל... ונגמר, סמוך עליו שיציל את המצב. ולא רק החבר'ה סומכים עליו, גם המורים ובהמשך המפקדים בצבא מטילים עליו תפקידים, אחריות והוא לעולם אינו מאכזב - טיפוס של מנהיג.

בחור יפה תואר, ענק ממדים מוצק, שיער שטני-חום, עיניים חומות, חיוך תמידי כמו לקוח מתוך תמונה. דון ז'ואן של הבנות, לא הספקת לקלוט פרצוף, לזכור שם וכבר מדובר בחדשות ישנות, כולן רוצות לתפוס בו להיות חלק ממנו, שובל של בנות תמיד דבק בו.

וצו גיוס מגיע, בגרות כבר יש בכיס (הבלתי יאומן קרה) ונסיעה לקפריסין לפני גיוס עם החבר'ה ומתגייסים לנח"ל, כל כך אופייני לחיליק. עושים של"ת מוקדם, קיבוץ "בית העמק", מזכיר הגרעין ורכז שכבה של הילדים שתמיד בכל מקום סביבו רואים בו חבר - אח גדול. וממשיכים... הופכים דף מסלול לוחם ועד דף קורס חובשים קרביים בהצטיינות וחוזרים לקיבוץ לשל"ת מאוחר לרפתנים - לחיים האמיתיים.

מתחילים ללמוד לפסיכומטרי, אוניברסיטה אולי?! תוכנית לעתיד, ציפייה לשחרור.

ואז, רגע לפני, 22.1.1995 שבועיים לשחרור הכל נקטע, כנס משתחררים בית-ליד והמוות מתדפק על השער, מחבל ממולכד מתפוצץ בתוך המון חיילים וזעקות הפצועים נשמעות לכל עבר, חיליק נפגע קלות, לא נורא הוא צועק לעבר חברו וחיליק רץ לעזור כמו תמיד, להציל חיים. מישהו כבר אמר שחובש זה אופי. והמוות לא שבע די, מחבל שני... והכל נדם. דממה, שקט אחרי - חיליק איננו. יהיו חייך יחד איתנו לנצח.