טוראי יוסף יוסי קורנבלום ז"ל

קורות חיים

בן אשר ונחמה, נולד ביום ה' בניסן תשכ"ט (4.4.1949) בקבוץ המעפיל.

אמו הייתה מניצולי השואה בפולין, אביו ממייסדי קיבוץ המעפיל.

למד בביה"ס היסודי ה"תומר" בעכו. מגיל צעיר ביותר ניכר בו שנתברך בשיקול דעת כשל אדם מבוגר, וכי ניחן באמות מידה ובבינה יתרה. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית הספר התיכון העיוני בנהריה, לשם העתיקה המשפחה את מקום מגוריה.

עולמו של יוסי היה מלא בענייני רוח ותרבות. היו לו שטחי התעניינות רבים בזכות כשרונו הנדיר לעסוק בעת ובעונה אחת בדברים רבים, ביסודיות יוצאת מן הכלל. הוא אהב ספרות ושירה, ולמרות שהיה צעיר בימים הספיק לקרוא הרבה, מתוך הבנה וצימאון לדעת.

במיוחד נטה ליבו אחרי הספרות העתיקה והיה בקיא בה תודות לזיכרונו הפנומינלי. יוסי התעניין בלימוד שפות - אנגלית וגרמנית (שפת אביו) במיוחד נמשך לשפות העתיקות כלטינית ויוונית שלמד בעצמו. יוסי התעניין במדע, ירחונים העוסקים במדע היו חלק משגרת החומר בו קרא ועיין, בבית הוריו נכרכו החוברות לספרים על מנת שיוכל לשוב ולקרוא בהם. הוא הצטרף ל"נוער שוחר מדע" והיה נערץ על ידי כל מיודעיו בחוגים אלה, בכינוסים ובמחנה ל"נוער שוחר מדע" "במכון ויצמן" שבו השתתף. כמו כן עסק יוסי במוסיקה קלאסית, ניתח יצירות השווה ביצועים והרבה להאזין להנאתו לתקליטים ולשידורי המוסיקה ברדיו. הוא פרט על פסנתר שעמד לרשותו בבית הוריו, שטיפחו באהבה את כשרונותיו הרבים. ארון הספרים הגדוש שעמד לרשותו בבית הוריו היה אוצר של "כלים" לשימוש. חרוץ היה, מעשי יסודי ועשה הכל בשלמות, בשקידה ובהתמדה. יוסי היה בעל עקרונות ואידאלים ברורים, איש הגיון ובעל חוש צדק.

מלבד כשרונותיו הרבים היה בעל אישיות נלבבת, איש מידות ונימוסים נאים, צנוע, בחבריו לא נהג מנהג שחצנות, אף על פי שידע כי בעל יכולת וידיעות הינו. יוסי שימש דוגמא לבן המקיים כראוי מצוות כיבוד הורים.

יכולתו למצוא זמן לכל דבר, ולעסוק בתחביבים רבים כגון: צילום, נגינה, איסוף תקליטים ובולים. אהב לטייל ברגל ובאופניים, והיה חבר בחוגים שונים, כמו חוג לידיעת הארץ, חוג לנוער שוחר מדע, והיה חניך בתנועת "הצופים". יוסי היה ער לנעשה בסביבתו במשפחה ובחברה, כשם שהיה ער לנעשה בארץ ובעולם.

בכל שנות לימודיו היה תלמיד מצטיין, וזכה בציונים מיוחדים ובפרסים שונים, כגון, הפרס של עירית עכו (עוד כשהיה ילד) על חיבורו "חזון עכו העתידה" ופרס של עירית נהריה כ"אזרח מצטיין של העתיד". יוסי השתתף במשפטים ציבוריים שנערכו במסגרת חוג למשפט בבית הספר התיכון. הוא שימש כקטיגור במשפט ציבורי בנושא: "הממשל הצבאי בישובים הערביים". בכתב הקטגוריה שלו נתגלתה גישה יסודית ומקורית, שכן העמיק לחדור לנבכי הבעיה, כמו בכל בעיה בה נתקל. איש שיחה היה, אך ידע גם כי סייג לחוכמה שתיקה בעניינים שהשתיקה יפה להם.

על אף שהיה אינטלקטואל ידע יוסי ערכה של עבודת כפיים, וכשהיה עם גרעין תש"ח של תנועת ה"צופים" בהכשרה בקבוצת חולדה, הצטיין ביחסו הרציני לעבודה והיה מקובל על חברי הקבוצה על כל מי שעבד בחברתו כמו גם על "מאמציו" במשק.

יוסי גוייס לצה"ל בספטמבר 1966, והצטרף לנח"ל. הוא השתתף בקורס חובשים, עבר קורס צניחה והיה בסיירת הנח"ל בסיני. במתן דוגמא אישית השפיע על הסובבים אותו. בראשית אוגוסט עמד יוסי לסיים את שירותו הצבאי, במחצית יוני הגיעה לביתו הודעה רשמית שהתקבל כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים לשנת הלימודים תש"ל בחוג לכימיה.

ביום ח' בתמוז תשכ"ט (24.6.1969) נפל בקרב, כאשר יצא להגן על חבריו ומעוזו "קוברה" בהדיפת ניסיון פשיטה של המצרים. כשנפצע היה החובש היחיד במוצב, עד אבדן הכרתו נתן לחבריו הוראות כיצד לטפל בפציעתו והרגיע את הסובבים אותו.

יוסי הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה.

במכתב תנחומים להורים, כתב מפקדו האחרון: "זכיתי להיות מפקדו בשבועיים האחרונים לחייו - פרק זמן קצר - אך בכל זאת מאפשר להכיר את המצטיינים בטיבם האנושי. בנכם יוסי ייחרט בזיכרוני כנמנה עם הטובים. יוסי היה חובש ועוזר לאדם, וכזה נפל - כרע בידי אדם אכזר. פעם חשבתי שמלחמת אדם באדם תהיה מלחמת חובשים וסעד, יותר מאשר מלחמת כובשים - מלחמה למען רפואה ולא למען הרס. הוא הצטיין בנכונות בלתי נדלית לעזור, הכרה עמוקה של התפקיד. כן היה חביב על הסובבים אותו. כזה היה יוסי וכזה יישאר בזיכרוני ובזיכרון חבריו."

בשלושים לנפילתו יצא לאור עלון מיוחד של קבוצת חולדה לזכרו, ושמו נקרא עליו; פרס אל אזרחות טובה והצטיינות בלימודים נקבע לזכרו בבית הספר התיכון העיוני שבנהריה וחולק לראשונה בשנת תשכ"ט; זכרו הועלה ב"אגרת" שבועון איחוד הקבוצות והקיבוצים (חוברת אלול תשכ"ט) ובחוברת א' של "ניב הקבוצה" (אדר ב' תש"ל).