סרן ד"ר אורלי ברק - קרטר ז"ל

קורות חיים

אורלי בת אהובה ואבי. נולדה ביום ט"ז באדר א' תשל"ג (18.2.1973) בתל אביב, בת בכורה להוריה ואחות לרן ולטל. בגיל שמונה חודשים עברה להרצליה.

מגן טרום-חובה עברה אורלי ישירות לבית-הספר היסודי 'הנדיב', משם לחטיבת-הביניים ע"ש בן-גוריון ולתיכון 'הראשונים'. בכל שנות לימודיה זכתה בתעודות הצטיינות בלימודים. נוסף לכך זכתה במקום הראשון בתחרות חיבורים על העיר הרצליה, ובהצטיינות ב'מחוייבות האישית'.

בסוף שנת 1990 גויסה לצה"ל ויצאה במסגרת העתודה ללימודי רפואה בטכניון בחיפה.

בשנת 1997 נישאה אורלי לד"ר דני קרטר, אותו הכירה במהלך לימודי הרפואה, ועברה למצפה רמון. דני שירת במרפאה הצבאית במקום, ואורלי עבדה כרופאת משפחה בקופת חולים.

בשנת 1998 שבה אורלי לשירות בצה"ל ועברה קורס קציני רפואה. בשנת 2000 עברו בני הזוג לקרית אונו. בחודש ינואר 2001 הצטרפה אורלי לשורות צבא הקבע, ועבדה כרופאה במתקן האשפוז בתל השומר. במהלך שירותה הועלתה לדרגת סרן.

אורלי היתה ברוכת כשרונות. מאז ומתמיד הפתיעה את כולם בחוכמתה וביופיה, היתה בעלת כשרון דרמטי והשתתפה בכל ההצגות בבתי-הספר ובטכניון. אורלי היתה בעלת חוש הומור, אמפתיה וכתיבה רהוטה. היא גדלה מהר, כאילו ידעה שזמנה קצר: דיברה, ישבה והלכה מוקדם וכבר בגיל חמש וחצי התחילה את לימודיה בבית-הספר.

בגיל שלוש כבר ידעה אורלי שתהיה רופאה, וחלמה להצטרף לארגון 'רופאים ללא גבולות'. היא היתה רופאה מקצועית ואנושית, ותמיד ראתה את האדם שמאחורי המחלה. בתקופה שעבדה במצפה רמון ובמתקן הצבאי רכשה לעצמה עשרות מעריצים מקרב החולים והצוות, וזכתה במתנות ומכתבי תודה רבים. גם לאחר מותה הגיעו למשפחה מברקים ומכתבים מרגשים, מחולים ומאנשי צוות שכאבו את הפרידה ממנה.

ביום ה' בחשוון תשס"ב (21.10.2001) נפלה אורלי בעת מילוי תפקידה והיא בת עשרים-ושמונה. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותירה אחריה בעל, הורים ושני אחים. ביום 22.1.2002, יום השנה לנפילתה של אורלי, נפטר אחיה האוהב, רן, שגם הוא, כמוה, היה בן עשרים-ושמונה במותו.

כחודש לאחר מותה של אורלי נערך במתקן ערב מרגש לזכרה, שבו הביע הצוות את האהבה הרבה והגעגועים אליה.

מתוך הדברים הרבים שנכתבו על-ידי צוות המתקן: "היתה לי הזכות להכיר את אורלי כמפקדה הישיר... למדתי להכירה כרופאה עם תשוקה ללמוד עוד ועוד בתחומים רבים, תוך עבודה מסודרת ומקצועיות ברמה הגבוהה ביותר, וכן כאדם מהאנושיים ביותר שהכרתי... היא היתה אהובה על הצוות והחולים, קיבלה מחמאות ומכתבי תודה ממטופלים וממשפחות וגרמה לי הרבה נחת כמפקד... תמיד חשתי שהייתי רוצה עבורי ועבור משפחתי רופאה כמו אורלי."

"כמו ילדה קטנה הסתובבה במחלקה, מלאת שמחה ומרץ. הכירה כל מאושפז, כל משפחה. הכירה ממש, לא רק את האבחנות וכיצד יש לטפל בהן אלא גם את החשש והכאב והקושי והשמחה... אורלי היתה רופאה של ממש, רופאה אדם, לא אלוהים, אדם עם רגשות שיודעת לא רק לשמוע אלא גם להקשיב. רופאה שלא רק מסתכלת אלא גם רואה דברים, דברים שלא כולם רואים... אורלי היתה רופאה קטנה, שאנשים התקשו להאמין שהיא אכן הרופאה של המחלקה. כל כך קטנה, נראית כמו ילדה... החששות שלהם נמוגו כאשר נכנסו לחדרה, דיברו עמה ואז הם העריצו אותה, רצו רק אותה וסמכו עליה... אורלי קיבלה מכתבי תודה והוקרה יותר מכל אדם אחר במתקן האשפוז, והחזירה את אמונם של המטופלים ברפואה הצבאית. היא היתה הלב, שהתייחס לחייל כאל אדם, ולא כאל פרט במערכת..."

"בעבודתה היא היתה רצינית, משקיענית, קפדנית... אך מעל הכל היא היתה הומנית. כאדם הכרתי צדדים נוספים: צד ילדותי, מלא מרץ, שמח. היא היתה בן אדם איכפתי ומתוק. אורלי הקרינה אופטימיות שחדרה ללבם של הרבה מאושפזים, שחשבו שחרב עליהם עולמם בגלל מחלתם ובזכותה הם התמודדו עם מצבם... אורלי תמיד היתה שם בשבילנו, אם זה לעודד ולתמוך, לרפא, להצחיק, להקניט וגם לנחם... אנחנו נשארנו ספינה ללא התורן שלה, שלעולם לא תחזור להיות מה שהיתה פעם..."

"אורלי היתה דמות שהשפיעה רבות על חיי, וגם זיכרה ימשיך להשפיע... היא היתה רופאה מעולה ומסורה, אך אני תמיד אזכור את האדם שהיא היתה, אישיות מקסימה, רגישה, אדם שנתן מעצמו ללא סוף, ולא רק במסגרת תפקידה ובשעות עבודתה."

"... ראיתי בה רופאה-פיה, קטנה, בלונדינית וחייכנית..."

"תמיד ראיתי את האנרגיה האינסופית, החום, החיוך שלא ירד, המוכנות לעזור ללא פשרות, את האהבה שהקרינה ופשוט לא הבנתי מאיפה כל זה בא. היום ברור לי שעמד לפני בן אדם יוצא דופן."

"אורלי היתה אדם נדיר ומיוחד במינו. היא שילבה בתוכה את כל תכונות הרופא - רצינות, הכרה של כל בעיות המאושפז, ידע רב בתחומים שונים, דקדוק בעבודה ויחס מקצועי למאושפז ולמשפחתו. מלבד תכונות אלה היו באורלי אנושיות, איכפתיות, דאגה, סבלנות בלתי נלאית, אופטימיות ענקית, מסירות, חום וקסם אישי. שילוב תכונות אלה יחד עם היותה רופאה מעולה, גרמו לאנשים להעריך אותה, לכבד אותה, לרצות רק אותה ובעיקר להתאהב בה. אורלי היתה מגנט ומקור משיכה למאושפזים, משפחות מודאגות, אנשי צוות ולכל מי שרק חפץ לבוא ולדבר."

קטעים אחדים ממכתבי התודה הרבים שקיבלה אורלי במהלך עבודתה ושירותה הצבאי: "את הינך התגשמות האידיאל שלי למה שרופא צריך להיות. בעלת לב זהב, מסבירת פנים, נותנת עידוד ותמיכה לנזקקים וחיוך לעצובים, הסבר מרגיע לאלה שאינם מבינים. מקצועית ובטוחה בעצמה, מתחשבת אך עומדת על שלה..."

"תמשיכי להיות רופאה איכפתית שתמיד דואגת גם מעבר למה שדרוש. בלעדיך לא הייתי מחזיקה פה מעמד..."

"לאחר אכזבה עמוקה מהמערכת הרפואית הצבאית, חשתי שמצאתי קרן אור דווקא כשאושפזתי במתקן הצבאי בתל השומר... בתחילה חששתי להפקיד את בריאותי במתקן צבאי, אך חששותי נמוגו כאשר הגעתי לידיה הטובות של ד"ר אורלי קרטר. טופלתי על-ידי רופאה נפלאה, אשר הפגינה אנושיות, מקצוענות ויסודיות... המערכת הצבאית הרפואית התברכה ברופאה מיוחדת במינה, המשלבת מיומנות גבוהה עם אכפתיות, והקשבה לסבל החולים. תודה מעומק הלב."