תפריט נגישות

סמל אלון מרדכי שמיר ז"ל

אלון מרדכי שמיר
בן 19 בנפלו
בן רבקה וכרמי
נולד בירושלים
בי"א בשבט תשל"ג, 14/1/1973
התגייס ב-מרץ 1991
שרת בחיל השריון, חיל רפואה
יחידה: חט' 401, גד' 46
נפל בעת מילוי תפקידו
בי' בחשוון תשנ"ג, 5/11/1992
מקום נפילה: יריחו
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 12, שורה: 01, קבר: 01.

קורות חיים

אלון, בן רבקה וכרמי, נולד בחדרה ב- 14.1.73 בגיל שנתיים עברנו להתגורר בירושלים. גילו הצעיר לא מנע ממנו להשתלב תמיד בחברת ילדים גדולים ממנו ולא היווה מכשול להכנס בגיל שנתיים לגנון, בגיל 5.5 לביה"ס "לוריא" ולסיים את לימודיו ביה"ס התיכון המקיף "דנמרק" בגיל 5.17.

למרות שאלון לא התאמץ יתר על המידה בלימודיו, עירנותו ותפיסתו בקליטת החומר הנלמד עזרו לו להצליח בבחינות.

בצעירותו למד אלון לנגן בחלילית, ולאחר מכן עבר לנגן בחצוצרה תזמורת הנוער העירונית. כמו כן, היה בחוג טיסנאות ולבסוף בצופים בשבט "מודיעין", כל זאת לתקופות קצרות. בסוף כתה י' בביה"ס התיכון, במסגרת חילופי משלחות נוער יצא אלון למשלחת לצרפת במחנה ריכוז; ביקור זה השאיר עליו רושם כבד ועם חזרתו ארצה ניסה להשפיע על סבו שיסע עימו לביקור בעיר הולדתו בפולין, אך חלום זה לא התגשם. אלון סיים את לימודיו התיכוניים במגמת אלקטרוניקה.

עוד משחר ילדותו אהב אלון להקשיב לסיפורי סבתו שעבדה כאחות בבית חולים. לאחר שנים, שחלתה הסבתא ואושפזה בביה"ח, החל אלון לסעוד אותה ולטפל ביתר החולים במסירות בכל עת שניתן, תוך השתמטות מהלימודים ומחויבויות אחרות; חוגים, טיול שנתי, ערבי התרמה וכו'.

בגרותו הנפשית ורצונו העז לעזור לזולת התבטאו עם הזמן בניתוב מסלול חייו הקצרים שנגדעו והשפיעו עליו להצטרף למערך מתנדבי מד"א ולאחר מכן לשרת בצבא כחובש קרבי.

בתקופת ההמתנה עד לגיוסו לצבא, שהה אלון מרבית הימים במד"א, תוך צבירת ידע ומיומנות כהכנה לשרת כחובש קרבי בצבא.

אביטל החברה מספרת... "לאחר קורס בסיסי של מד"א, החל אלון את עבודתו ההתנדבותית והווה חוליה וצוות קבוע שעבד על אמבולנס; כמו כן, המשיך והתעמק בנושא תוך קריאת חומר בכתובים ובכך העשיר את הידע המקצועי. כל זה בא לידי ביטוי בעבודתו המבצעית בשטח. על מסירותו ורגישותו לצרכי החולה ומשפחתו ואותות מצוקה קיבל את מלוא ההערכה.

בתקופה זו נרקמה חברות ביננו, מצאתי בו רגישות, חום וטוב לב. חבר שידע להעניק אהבה ונתן חיזוקים במצבים קשים.

חברותנו הופסקה תקופה קצרה והתחדשה עת היותו בצבא. כשהיה מגיע לחופשות מהצבא שיתף אותי בלבטיו, במשבריו ובאימוניו הקשים. סיפר על היחס והכבוד שקיבל מחבריו כי מצאו אצלו אוזן קשבת לבעיותיהם תוך מתן עזרה ויעוץ טוב בעת הצורך".

במרס 1991 התגייס אלון לחיל התותחנים ובסיום הטירונות נשלח לקורס חובשים - מספר החובש הגדודי: "...הכרתי את אלון בתחילת שרותו הצבאי, מיד לאחר סיום קורס חובשים קרביים בביה"ס לרפואה צבאית. הצטרף אלינו לתאג"ד ששהה באותה עת על גבול הצפון ועסק בפעילות מבצעית, ברצועת הבטחון בדרום לבנון.

המלחמה היומיומית באירגוני המחבלים ורצף הפיגועים הטילו על התאג"ד משימות נוספות מעבר ל"כיסוי הרפואי" השוטף לצוותי הטנקים השייכים לגדוד, אלא התפרסות למרחב המזרחי הכללי, לעיתים ללא קשר להכשרתנו כצוות תאג"ד שריון - חי"ר.

אני כאחראי בארגון רפואי של התאג"ד חששתי מחוסר הניסיון והמיומנות של הצוות שלי, כיצד יוכל לתפקד בחיי שיגרה ובעיקר בתקופה שבה עברנו "טבילת אש" אמיתית של טיפול בפצועי אמת, אך חששותי התבדו; עם הגיע אלון לתאג"ד, מיד הוכיח עצמו, עברו העשיר והמכובד והידע שרכש במד"א עזרו לו לטפל בפצועי טראומה קשים ובכך העלה את רמת המיומנות של הצוות. פן נוסף שראוי לציון - בעת מהלך שירותו לא פעם עמד אלון לפני קשיים. רגישותו האישית והפרפקציוניזם שאליו שאף תמיד, לשפר ולשנות דברים במסגרת הצבאית, לא מצאו אוזן קשבת בדרג הפיקוד המינהלי ולמרות כל זה אלון המשיך ועמד במשימות הצבאיות בשל אהבתו לא"י. אלון העדיף תמיד ללכת לתפקיד ביצועי, כמו יציאה עם הפלוגה לתעסוקה מבצעית ויו"ש ובעומק לבנון וכו', מאשר להישאר בתאג"ד ולעסוק בשגרת חיי "הגדוד" השוטפים עבודה קלה ובלי אתגרים. אלון העדיף תמיד את השכיבה במארב, את הנסיעה בנגמ"ש באימון או בביצוע אמת מאשר את סידור התאג"ד לשעת חירום והתארגנות לקראת ביקורות והעבודה היומיומית במרפאה הצבאית ועל כך היתה הערכה מלאה מצד מפקדיו ומודל לחיקוי והערצה מצד החובשים הצעירים שהגיעו לגדוד. בשלב מסויים התעקש אלון לשאת בתפקידים נוספים מכיוון שהרגיש שהוא "לא עושה מספיק". אלון יצא לקורס משק"י ברה"צ (בריאות הצבא) וחזר לגדוד כאחראי על כל נושאי בריאות הצבא בגדוד, דבר חשוב מאוד לחיי החיילים ולתפקוד מלא של הגדוד. בכל נושא ביקורת התברואה הגדודית שטעון שיפור, התמודדות אם גורמי האקלים, תוך שמירה על חיי החיילים מצד אחד ועמידה במשימות הגדוד מצד שני, ועוד נושאים רבים שקשורים לרפואת הציבור כגון: מחלות זיהומיות, מלחמה במזיקי האדם, התגלה אלון בגדולתו, בשקט האופייני לו, הפגין אחריות ופרפרקציוניזם במילוי תפקידו שכלל לא מעט חיכוכים ומאבקים עם מפקדי הגדוד ומפקדי הרפואה בדרגים השונים. אלון נשלח מכל הצוות הרפואי של הגדוד להכין ולשפץ את המרפאה ומחסני התאג"ד בבסיס החדש בבקעת הירדן לקראת חזרתו של הגדוד מתעסוקה מבצעית ברמת הגולן. שוב תפקיד ששיקף את אופיו: קבלת משימה לבד ובשקט, תוך מסירות והתמודדות עם בעיות אפילו הקטנות והפשוטות ביותר למתן פתרון מושלם בתחום תפקידו ושם מצא את מותו בתאונת דרכים.

עד היום תלויה במרפאה הגדודית הקטנה שבבקעת הירדן תמונתו של אלון אם חיוך שמסגיר אמונה פנימית, שקט נפשי והרבה רגישות אנושית. כך נזכור אותו תמיד. יהי זכרו ברוך!

בניית אתרים: