תפריט נגישות

סמ"ר מאיר אלגרבלי ז"ל

מאיר אלגרבלי
בן 22 בנפלו
בן דינה ושלמה
נולד במרוקו
בד' בחשוון תשי"ב, 3/11/1951
התגורר בטבריה
התגייס ב-4.2.1970
שרת בחיל השריון, חיל הנדסה, חיל רפואה
יחידה: עוצבת "ברק", חט' 188, גד' 71
נפל בקרב
בכ"ד בתשרי תשל"ד, 20/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תל מסחרה
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: טבריה
חלקה: 2, שורה: 6, קבר: 4.

קורות חיים

מאיר, בן דינה ושלמה, נולד ביום ד' בחשון תשי"ב (3.11.1951) בעיר וואזן שבמרוקו. ב-28 בפברואר 1963 עלתה המשפחה לארץ.

עוד בהיותו ילד אהב ללמוד, הן לימודי קודש והן לימודי חול.

במרוקו למד בבית הספר היסודי "אליאנס" ובערב למד ב"תלמוד תורה". בשבתות היו הוא וחבריו לומדים פרק גמרא עם הרב. כבר בבית הספר התפעלו מוריו מיכולתו ללמוד. בארץ התקבל מאיר לבית ספר הממלכתי "חמד" בטבריה הישר לכיתה ז'.

כותב מנהל בית הספר דוד מקייס: " מאיר היקר מכל אדם, עלה על כל חבריו שיל"א (שייבדלו לחיים ארוכים) ביראת שמיים שהיתה נסוכה על פניו ובקיום מצוות, קטנות כגדולות. את כל אלה הרים על נס בכל אתר בו הזדמן, ובזה קידש שם שמים ברבים. עוד בהיותו קטן בלימודיו הלך מחיל אל חיל. בגין הצלחתו נקשרה נפש מחנכיו בנפשו הזכה והטהורה וניבאו לו עתיד מזהיר בקרב משכילי ישראל. ה' אמר אחרת. ואי שם ניקטע פתיל הזהב השזור בחוט מצוות ותכונות נעלות".

תקופה קצרה למד בישיבה בתל אביב ולאחר שנסגרה חזר הביתה. את לימודי התיכון למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" לשם הופנה במיסגרת מפעל עליית הנוער. גם בבית ספר זה השביע רצון הוריו ומוריו.

מספר המנהל יהודה וייס: "במשך ארבע שנים התחנך בין כתלי מוסדנו והתהלך בשורות מיקווה ישראל. מאיר נמנה על אותם תלמידים "עולים", אשר עלו והתעלו משנה לשנה, ככל שהתאקלמו באווירה הארץ ישראלית. ניתן לציין ארבעה תחומים של הצטיינות בדרכו כתלמיד תיכון: כישרון הלימוד, כישרון ההתמחות בגידול הדרים ובגידול דבורים, פעילות חברתית ענפה ואחרון חשוב קיום מצוות קפדני בן אדם לאדם ובין אדם למקום."

מאיר היה דמות מרכזית בחברת התלמידים בזכות מיזגו הנוח והסבלני. הודות למסירותו החברתית זכה להערכתם המלאה של כל מחנכיו ומוריו, בשל שקידתו המתמידה הגיע להשגים מרשימים. כך, למשל, דילג על פני כיתות נמוכות וסיים לימודיו התיכוניים בהצלחה, תוך עמידה בבחינות בגרות בכיתה העיונית. הוא נקשר קשר נפשי עמוק לבית הספר. מאיר התגייס לצה"ל, הצטרף לחיל הנדסה קרבית, ועבר קורס חבלה ומיקוש. לאחר מכן עבר קורס נוסף במיסגרת הצבא, חובש קרבי. בתפקיד זה שירת בסיני שנתיים וחצי. בענייני הצבא היתה אצלו שתיקה - הוא לא דיבר על כך. לאחר השיחרור נרשם מאיר לאוניברסיטה בירושלים. הוא התקבל לפקולטה לחקלאות והדבר היווה בשבילו המשך ללימודיו החקלאיים במיקווה ישראל.

חייו לא היו קלים באוניברסיטה. הוא התלבט בבעיות כספיות אולם עובדה זו לא הרתיעה אותו. הוא שאל ספרים ולמד. בסוף השנה, כשהגיעו התוצאות שהיו משביעות רצון ואף מעבר לזה, חייך חיוך של הנאה: "זו עבודה וזה שכרה".

מאיר ידע לכבד את הוריו, השכיל להסתפק במועט, סייע לאחים בלימודיהם, הכניס תוכן לשבתות ולחגים ותמיד קיווה שיבוא יום ויחזיר תמורה נאותה להוריו שכה עמלו למען הצלחתו. בחופשת הקיץ החל להתכונן לשנת לימודים שנייה בפקולטה לחקלאות ברחובות.

ביום הכיפורים היה בבית הכנסת. כשנישמעה האזעקה, בא במרוצה הביתה והרגיע את משפחתו: "אל תדאגו, יהיה בסדר". מאיר נילחם בחזית הצפון. הנה אחד ממכתביו: להורי היקרים שלום רב, אני מרגיש טוב, קיבלתי את החבילה והמכתב ואני מודה לכם מאוד. לא חסר לי כלום. אושר תגרמו לי רק אם לא תדאגו ונישא יחד תפילה שהכל ייגמר בשלום מהר מאוד. שלום לכל המשפחה. ודימעת אושר משותפת בסופו של דבר. תודה לכולכם. מאיר.

לאחר נפילתו הגיע להוריו מכתב ממפקדו: "בנכם, סמל אלגרבלי מאיר, נפל במערכה בכ"ד תשרי תשל"ד (20.10.1973), תוך חילופי אש עם האויב בשטח סוריה. בנכם עסק עם יחידתו בהנחת מוקשים בשטח האויב ושימש כחובש מחלקתי. תוך כדי עבודה התפתחו חילופי אש עם האויב ובחילופי אש אלה נפגע מאיר ונפל חלל. מאיר אמנם היה חדש ביחידתנו, אך התחבב במהרה על חבריו ומפקדיו אשר העריכוהו כחייל וכאדם נאמן. נפילתו פגעה קשות בחבריו ובמפקדיו ליחידה ואני משוכנע שלא יישכח במהרה. בשם יחידתי ובשם חבריו ומפקדיו, אני מביע בפניכם את תנחומי הרבים ואת יגוננו על מותו של מאיר. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן". על החתום יהודה כהן סא"ל מפקד.

בניית אתרים: