טוראי עודד רבינוביץ ז"ל

קורות חיים

בן יהודית הראל וניצן. נולד ביום ו' באייר תשל"ה (17.4.1975) בבאר-שבע. מגיל צעיר נדד עם משפחתו בין ירושלים, באר-שבע, תל-אביב ורמת השרון ואף שהה תקופה מסוימת מעבר לים. עודד החל את מסכת לימודיו בבית-הספר היסודי "הדר' ברמת השרון. בהגיעו לכיתה ה' נסע עם משפחתו לשבדיה, לרגל לימודי האב, ולמד שם שנה אחת בבית-ספר יהודי. תקופה זו תרמה לעיצוב אישיותו של עודד שלמד להסתדר בכוחות עצמו, התחשל והתבגר.

בזמן שהותו בשבדיה ניצל את חודשי החורף הקרים ולמד את אמנות הגלישה על השלג. עוד התאמן בטניס שולחן ואף זכה בתחרות בית-הספר במקצוע זה. מששבה המשפחה לארץ, לביתה ברמת השרון, חזר לבית הספר "הדר" לשנת לימודים נוספת, והמשיך לחטיבת הביניים "קלמן" בעיר. בהיותו בעל נטיות ספורטיביות מלידה, למד שנה אחת בכיתת ספורט מיוחדת. סיים את לימודיו בתיכון "רוטברג" ברמת השרון, במגמה ביוכימית.

עודד גדל במשפחה חמה ואוהבת, שטיפחה עצמאות מחשבתית. היחסים בין בני המשפחה התבססו על שותפות מלאה ועל כבוד הדדי ועודד- התייחס להוריו כאל חברים קרובים. חונך להכרה יהודית-חילונית, תרבותית ואנושית כשהקו המוביל הוא שאין לכפות ואין להכריח - איש באמונתו יחיה. כך בחר עודד שלא לעלות לתורה בהגיעו לגיל מצוות, אלא לחגוג במסיבת ריקודים את שמחתו הפרטית. היה לו יצר סקרנות מפותח והוא גילה עניין בתחומים רבים: קרא ספרי מדע בדיוני, נהג להאזין למוסיקה שקטה ופיתח חיבה מיוחדת למחשבים. אהב לצפות בסרטים ולבלות עם חבריו בים. אלה העידו כי לעודד היה חוש הומור מיוחד במינו שגבל לעתים בצימות. אך מעל לכול היווה הספורט דרך חיים עבורו: מצעירותו השתייך ל"א.ס.א" רמת השרון בכדורסל, התאמן בקבוצת בית"ר תל אביב בכדורגל, שיחק טניס במרכז הטניס שברמת השרון והיה צופה מושבע של תכניות הספורט בטלוויזיה.

בהיותו פעלתן ושובב למדי חווה במשך השנים תחלואים שונים ומשונים. כך נפתח בפניו צוהר לעולם הרפואה ורצון אמיתי התעורר בו ללמוד לטפל בעצמו ובאחרים. על כן, משגויס לצה"ל, בתחילת חודש אוגוסט 1993, שמח על האפשרות שניתנה לו לצאת לקורס חובשים קרביים.

מפקדיו של עודד התרשמו מיחסו הרציני למקצוע ומהרמה הגבוהה שגילה וסיפרו כי תמיד רצה לדעת יותר, לא נח ולא שקט עד שקיבל תשובות ראויות לשאלותיו. בזכות תבונתו ואישיותו כמו גם בזכות כושר הביטוי ויכולתו לעמוד בפני קהל, נבחר עודד בסיום הקורס מתוך קבוצה של כשבעים ושלושה חניכים, לשמש כמדריך בחולייה ארצית והמתין להכנה לקורס מדריכים. בתפקידו האחרון סופח עודד לגדוד צנחנים בלבנון לשם הכשרתו כחובש קרבי. משסיים את שלב ההכשרה יצא לחופשה בת שלושה ימים במהלכה נגדעו חייו.

ביום ח' באדר תשנ"ד (19.2.1994) נפל בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים שאירעה בצומת ירקון לכיוון מערב. הרכב בו נהג עודד פגע במעקה הפרדה, נזרק לעבר המסלול הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שהגיע מולו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי "קריית שאול" בתל אביב והוא בן תשע עשרה. הותיר הורים ואחות אור. עודד היה החייל הראשון שהובא לקבורה בטקס צבאי מלא, ללא סממנים דתיים, וזאת לבקשת משפחתו. הלווייתו סוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת והוריו צוטטו באומרם: "אין בלבנו ספק, כי כך עודד היה רוצה להיקבר". את הטקס ניהל ידיד המשפחה. על קברו הקריאה אמו את שירו של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים".

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד בית הספר לרפואה צבאית: "עודד נבחר מקבוצה גדולה של חיילים לשמש כמדריך בבית-הספר לרפואה צבאית, סיים קורס חובשים קרביים וביצע תעסוקה בלבנון. בתקופה הקצרה שהיכרנו את בנכם התרשמנו מיכולתו האינטלקטואלית והאישית וניבאנו לו עתיד מצליח."