תפריט נגישות

סמל יוסף מאיר בן הדר ז"ל

יוסף מאיר בן הדר
בן 22 בנפלו
בן חדווה ונתן
נולד בתל אביב
בכ"ד בשבט תשי"א, 31/1/1951
התגייס ב-אוקטובר 1969
שרת בחטיבת הצנחנים, חיל רפואה
יחידה: חטיבה 623
נפל בקרב
בכ"ז בתשרי תשל"ד, 23/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: איסמעיליה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 5, שורה: 7, קבר: 31.
הותיר: הורים ואח

קורות חיים

יוסף, בן חדוה ונתן, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ד בשבט תשי"א (31.1.1951) בתל אביב. הוא היה ילד בלתי רגיל. בגיל שבעה חודשים כבר החל ללכת ובגיל שנתיים, כאשר ילדים בגילו הלכו לפעוטון, הלך יוסי לגן. על אופיו המיוחד מעיד מקרה שקרה בהיותו בן חמש שנים. הוריו לקחו אותו לבריכת שחייה ולפתע נעלם מעיניהם. לבסוף מצאוהו על המקפצה הגבוהה. וכשנשלח המציל להורידו משם, חיכה יוסי עד שהמציל יגיע אליו ואז קפץ למים העמוקים והחל לשחות - והוא מעולם לא למד שחייה.

בתקופת מלחמת "קדש" היה יוסי בגן עירוני בת"א וילדי הגן ציירו ציורים למען ילדי אילת. על ציורו של יוסי (אניית מלחמה ישראלית שטה לאל-עריש), שהופיע אחרי כן על גבי חוברת "הד הגן", ציין הפסיכולוג: "הילד אינו מוותר על הבית. מבית וממולדת אין נפרדים". פסוק זה אומת על ידי יוסי בגיל מבוגר יותר, כשאמר: "מולדת אין קונים, עבורה משלמים בדם ואין לדרוש זאת מאחרים, אלא מילידי הארץ".

בגיל שש החל את לימודיו היסודיים בבית הספר "תל נורדוי". הוא היה תלמיד טוב, ערני ונוח אך עקשן, רגיש לעוולות ורודף צדק. בשל כך היו לא פעם חיכוכים בינו לבין המורים, אך הם אהבו אותו ומחנכו אף לימד עליו סנגוריה בפני הנהלת בית הספר. בגיל שבע נהיה חבר בתנועת הנוער "בית"ר" והיה פעיל מאוד, בן 11 עבר קורס מפקדי כיתות ובשנתו ה- 15, לאחר סידרת קורסים, מונה מפקד מחוז ת"א מטעם התנועה. חניכיו, שחלקם היו בני גילו, סרו כולם למרותו מתוך כבוד והערכה לאישיותו.

לאחר סיום לימודיו היסודיים, נכנס ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה". בגלל עומס הלימודים פחתה קצת פעילותו בתנועה, אך הוא סיגל לעצמו תחביבים חדשים, בעיקר בתחום הספורט. הוא הצטיין בשחייה ובהתעמלות על גבי מכשירים ואף ייצג את הגימנסיה בתחומים אלה. כמו כן עסק בחתירה בחסקה ובגלישה על גלים בים סוער. לאחר תום לימודיו, נותר זמן עד מועד גיוסו לצה"ל. הוא ירד לאילת והשלים קורס צלילה לעומק 30 מטר, שמימן בעצמו והתקבל למועדון הבין לאומי לצוללנים.

יוסף גוייס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה וקורס חובשים קרביים ולבסוף קורס מ"כים חי"ר. כלוחם וחובש בפלוגת צנחנים, עבר עם הפלוגה תקופות קשות בחזיתות השונות, בפשיטות ללבנון ולירדן וכן שירת ברצועת עזה בתקופת הלחימה נגד המחבלים שם.

באוקטובר 1972 שוחרר סמל יוסי מהשירות הסדיר. הוא רצה ללמוד בטכניון ונרשם לקורס ריענון. עד למועד פתיחת הקורס עבד בשדה התעופה לוד בתפקידי אבטחה. באותה תקופה עבר קורס מחשבים מטעם דטה קונטרול. בפברואר 1973 התחיל יוסי ללמוד בקורס הקדם אקדמי. במרצו ושקדנותו האופייניים נרתם ללימודים ועשה בהם לילות כימים, והנה על סף כניסתו לטכניון הגיע חודש אוקטובר 1973.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים התרוצץ, טילפן, חיפש ולא נרגע עד שנקרא למלא את חובתו. לאחר חצות הגיע צו הקריאה המיוחל. הוא נפרד מהוריו, עודד אותם ויצא אל יחידתו. חבר ליחידה מספר שגם בתקופת ההמתנה הוטרד מחוסר המעש וחיכה בקוצר רוח לירידת היחידה לסיני. כשירדה סוף סוף היחידה לסיני, היה יוסי אחוז התלהבות. בחזית עברו עליהם קרבות קשים, התקלויות והפגזות רבות. יוסי לחם ועשה את מלאכתו בנאמנות ובמסירות. הוא הרבה לכתוב להוריו, להתקשר אתם בטלפון ולשאול לשלומם. במכתביו היה הוא זה שעודד אותם וגער בהם על שרוחם נפלה.

ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), זמן קצר לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, פתחו המצרים בהפגזה כבדה על האזור דרומית לעיר איסמעיליה. בהפגזה זו נפל יוסי ובכך קיים את דברו: "מולדת אין קונים. עבורה משלמים בדם". הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית שאול. השאיר אחריו הורים ואח.

במכתב התנחומים שכתב מפקדו למשפחה השכולה נאמר: "יוסי נפל בהפגזה הארטילרית הקשה שניתכה עלינו ערב הפסקת האש, הפגזה שנועדה לעצור את התקדמותנו לעבר העיר איסמעיליה. משיחות עם חיילים שהכירו את יוסי, עולה ומצטיירת דמות מופלאה של בחור ישר ומוכשר, חרוץ ומסור למשימות החובש: הגשת עזרה רפואית תוך כדי קרב. חייל למופת ולוחם אמיץ".

רופא הגדוד סיפר עליו: "ראיתי בו בעל מקצוע בעזרה רפואית ממדרגה ראשונה, אשר נפשי נקשרה אליו, הן מבחינת הביצוע והן מבחינת תכונותיו הנפשיות".

סגן מפקד הפלוגה סיפר: "נפשי נקשרה ליוסי יותר מאשר לאחי. ראיתי בו לא רק לוחם, ראיתי בו אדם מושלם, אוהב הבריות, דואג להוריו ומעל הכל מוכן להקריב את נפשו לעזרת הזולת. הוא היה אתנו זמן קצר, בסך הכל שבועיים וחצי, וכמו שביט הופיע ונעלם. נפשי בוכה על יצור אשר כמוהו לא נולד בכל יום".

בניית אתרים: