תפריט נגישות

רב"ט נתן שכטר ז"ל

נתן שכטר
בן 22 בנפלו
בן פנינה ושמעון
נולד בהרצליה
בו' באדר א' תש"ו, 19/2/1945
התגייס ב-אוגוסט 1963
שרת בחטיבת הצנחנים, חיל רפואה
יחידה: חטיבה 623
נפל בקרב
בכ"ח באייר תשכ"ז, 7/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: ירושלים - מוזיאון רוקפלר
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ב, חלקה: 11, שורה: 5, קבר: 4.

קורות חיים

בן שמעון ופנינה. נולד ביום ו' באדר א' תש"ו (19.2.1945) בהרצליה.

בהגיעו לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי על שם ברנר ולאחר שסיים את לימודיו שם למד בבית הספר התיכון. הצטיין בלימודיו וסיים אותם.

מילדותו היה חבר בתנועת הנוער וכתוספת לערכים שספג בבית הוריו רכש כמה ערכים רצויים מן התנועה שאליה השתייך, היינו את אהבתו לכל אדם ואת חיבתו למולדת. מנעוריו ברורות היו מטרותיו בחיים: לתת את שירותו בצנחנים וללמוד את תורת הרפואה כי באלה יוכל לשרת את הארץ ויושבי בה.

באוגוסט 1963 גוייס לצה"ל, התגייס לצנחנים, עבר קורס חובשים וקורס מ"כ, ובסיום הקורס הפך למפקד כיתה ולאחר מכן לסמל מחלקה. משך שירותו השתתף בפעולת התגמול בקלקיליה והיה מן הסמלים הבודדים שמפקד הגדוד בחר להשתתף בפעולה זו. הוא נימנה עם כוח רתק, שמטרתו הייתה לחפות על החבלנים בפעולתם.

כאשר שוחרר מן הצבא עבד וחסך את הכסף ללימודים ואז היה פנוי להתחיל בכיוון המטרה השניה בחייו, היא לימוד הרפואה. והוא עמד בבחינות הכניסה של האוניברסיטה בבולוניה ונתקבל כסטודנט בפקולטה לרפואה שבה.

בנוסף לקשייים בשפה ובלימוד עצמו הכבידו עליו גם געגועיו לארץ, אך מתוך מאמץ של שקידה התגבר נתן עליהם ובזאת התנחם כי עם הזמן שיחלוף יתקרב הוא להגשמתו של חלום חייו. במכתבו להוריו, לחברות ולחבריו נתן ביטוי לכיסופיו כגון: "איטליה יפה מאוד, אך הארץ יפה יותר..." "השלג כאן הוא חוויה אמיתית, אך השמש שלכם הרבה יותר נעימה..." דברים כאלה שימשו עדות לגעגועיו לארץ. מתחילה אמר לשוב לארץ עם סיום שנת הלימודים, לשאת את חברתו לאשה, ולחסוך כסף לשם המשכת לימודיו. אבל בהגיע הידיעות על המתיחות בארץ שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא מצא נתן מנוח. הוא דרש מאת חבריו הישראלים לחזור לארץ בלי דיחוי ולהצטרף ללוחמים. מכתביו היו מלאי דאגה וחרדה לבית ובבוא הידיעה כי מיצרי טיראן נסגרו הביע את אלה להוריו והם ענו לו:" אתה מבוגר, נהג בהתאם לשיקולך ומצפונך..." אז קם נתן וללא קבלת צו גיוס הגיע לארץ כמתנדב לחיל הרפואה.

בהתלהבות הטיל את עצמו אל תוך המלחמה, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד מוסיאון רוקפלר, שם נפלו פצצות ונפגעו לוחמים רבים. בתוך השטח המופגז טיפל נתן בפצועים אשר באיזור ללא מחסה אף על פי שהפקודה הייתה לתפוס מחסה, ובפגוע בו פצצה קטלנית נפל בין שאר חבריו.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

אחרי שנפל החליט ציבור הסטודנטים בבולוניה להקים את מועדונם על שמו והמחלקה להנצחת החייל במשרד הבטחון השתתפה בתרומה למטרה זו. ביזמת חבריו לרפואה בבולוניה והקהילה היהודית שם נקבע לוח שיש בעברית ובאטלקית בכניסה לבניין הקהילה היהודית שבמקום בנוכחותם של אחד ממוריו לרפואה, נציג הקהילה והקונסוליה הישראלית. בבית הספר התיכון בו למד נקראה הספרייה על שמו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ותיאור קרבו האחרון. שמו הונצח בספרו של משה נתן "המלחמה על ירושלים" וכן מסופר עליו בספר"ירושלים לנצח" מאת אלי לנדאו.

בניית אתרים: