סמל מוריס משה בנולול ז"ל

קורות חיים

בן מיכאל וסימי. נולד ביום כ"ז בתשרי תש"א (29.10.1940) ברבאט שבמרוקו. המשפחה עלתה לישראל בקיץ 1955. מוריס נשאר עוד פרק זמן במרוקו כדי להמשיך בלימודיו.

עלה לארץ בשנת 1956, במסגרת עליית-הנוער. סיים בית-ספר יסודי ובית-ספר תיכון בקזבלנקה שבמרוקו. כעבור זמן עמד בבחינות-בגרות בצרפתית.

בבואו לארץ נשלח לקיבוץ עין-השלושה במסגרת עליית-הנוער. אולם עזב את הקיבוץ לאחר פרק-זמן קצר כדי לעזור להוריו שהתגוררו בצריף, במעברת 'קקון' שבעמק-חפר, ואף יצא לעבודה עם אביו.

מן המעברה עברה המשפחה לגור בקרית-שמונה בסוף 1957 ושם חי מוריס עד יום מותו.

מוריס היה מכור לספרות צרפתית ואף עסק בתרגום ספרות מקצועית מצרפתית לעברית במפעל שעבד בו. תכונותיו הבולטות היו קשורות בנכונותו לעזור, הן להוריו ולמשפחתו והן לאלה שחיו בסביבתו.

מוריס גויס לצה"ל במאי 1959 וסיים את שירותו הסדיר באוקטובר 1961. במשך שירותו הצבאי עבר קורס חובשים-קרביים והוצב במילואים ליחידת חיל-הרפואה.

בתפקידו כחובש-פלוגתי באה לגילוי רוח המסירות האופיינית לו ביחסו לחבריו, לא התלונן והיה תמיד נכון לצאת לכל משימה שנתבקש. תחת ההפגזות הסוריות הגיש עזרה רפואית לחבריו.

במלחמת יום-הכיפורים גילה תושייה מיוחדת, יצא לכל פעולה וביצע אותה לשביעות רצונם של מפקדיו וחבריו. "אינני מכיר חייל אחד שהיה מסוכסך אי-פעם עם מוריס' - אמר עליו מפקדו.

בחייו האזרחיים, לאחר שיחרורו מצה"ל, התחיל לעבוד כמסגר, מקצוע שלמד באורח עצמאי ואף זכה להערכה כעובד מסור ודייקן. לאחר זמן-מה עבר לעבוד במפעלי 'גיבור' בקרית-שמונה.

מוריס נפצע במלחמת ההתשה ברמת-הגולן, בעת הפגזה בתל-שמס, שעה שהלך, במקומו של חובש אחר, להבטיח את חייו של טרקטוריסט שעבד בשטח.

ארבעה חודשים נאבק על חייו בבית-החולים רמב"ם שבחיפה, ובבית-החולים 'איכילוב' שבתל-אביב.

ביום ט' באייר תשל"ד 1.5.1974 נפטר מוריס מפצעיו.

הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שבקרית-שמונה. השאיר אחריו הורים, שישה אחים ואחיות.

בני-המשפחה בשיתוף עם 'יד לבנים' הוציאו חוברת לזכרו. בחוברת כלולים דברי חברים ומפקדים בצבא, בעבודה, אנשי קרית-שמונה ובני המשפחה.

בחוברת אנו קוראים: "בגזרת רפיד שברמת-הגולן, בצד הישראלי, ניצב חייל שאיננו שונא את אויבו, חייל הנלחם מתוך הכרה שהאויב הוא המאלץ אותו להילחם על חייו".

ומפקד היחידה כתב: "ביחידה קראנו לו בן-לולו. שם זה היה אהוב על כולנו. מוריס ניכר במזגו הטוב, בשלוותו ובכישוריו המקצועיים כחובש קרבי...".

ומפקד אחר כתב להורים: "מוריס היה מן החיילים הותיקים ביחידה והיה אהוב וחבר לכל החיילים... טוב-לבו וחכמתו היו ידועים לכולנו... מעולם לא ביקש לקצר את שירות-המילואים שלו. במשך כל תקופת המלחמה ולאחריה התנהג למופת... הוא התנדב למשימות, הן כחובש והן כחייל ותמיד מילא את המשימות ברוח טובה ובחיוך על השפתיים...".

ומפקד-החטיבה כתב: "כשמוריס היה יוצא לחופשה, היה חוזר תמיד בזמן... מוריס לא סיפר על עצמו מאומה, לא ידעתי עליו דבר לבד מזה שהיה חייל בלתי-רגיל ביחידה...".

חבריו לעבודה במפעל 'גיבור' ציינו את תרומתו הגדולה למפעל ואת נכונותו תמיד לעשות מעל לנדרש ממנו.