סמל יוסף בורקובסקי ז"ל

קורות חיים

תולדות חייו של יוסף שזורים בתולדות הקהילה היהודית מצפון סין, בגבול רוסיה. הוריו של יוסף הגיעו לחבל ארץ זה עוד לפני המהפכה הרוסית. הם השתייכו בשפתם, מנהגיהם ותרבותם לתחום ההשפעה הרוסי, אך אימצו באורח חייהם גם סממנים של המזרח הרחוק.

יוסף נולד בחילר, בט"ו באב תרצ"ג (7.8.1933) ולו אח בכור בשם דוד. להורים, בוריס וחיה, היתה חווה חקלאית במנצ'וריה - חבל הארץ הסיני הראשון שנפל בידי היפנים טרם מלחמת העולם השניה.

שלטון הפחד של הכיבוש היפני לא פסח על המשפחה. האב בוריס נרצח באכזריות, האם והבנים הצעירים נאלצו לעקור לעיר חרבין, לאחר שהחווה עלתה באש לאחר הפגזות קשות. בחרבין היה מרכז יהודי גדול, יוסף סיים בית-ספר תיכון מקצועי ולמד את מקצוע המסגרות. בשנת 1950 עלה עם אמו ואחיו לישראל. הם הפליגו במשך שלושה חודשים בצפיפות גדולה. באוניה היו חיילים, ילדים קטנים, זקנים וחולים. בישראל התגוררו תחילה בקיבוץ משמר העמק, בבית שערים ולבסוף, עם משפחות רבות מסין, השתקעו בני ברוקובסקי, בין המתיישבים הראשונים, במגדל העמק. לשכונת הצריפים שהוקצתה ליוצאי סין, ניתן הכינוי "רחוב הסינים" (רחוב הראשונים).

יוסף השתוקק לשרת בצה"ל ובינואר 1951, בגיל שבע-עשרה שנים ומחצה התגייס לחיל הרפואה והיה חובש קרבי.

לאחר שחרורו משרות סדיר, נקרא מעת לעת למילואים להמשיך בהכשרתו עד לרמת חובש בכיר. כחייל מילואים השתתף במבצע קדש ובמלחמת ששת-הימים. בלט באומץ לבו, כאשר חילץ פעמים רבות פצועים תחת אש כבדה.

במקביל החל יוסף לבנות את חייו. ב"רחוב הסינים" הכיר את טניה רעייתו גם היא עולה מסין ובת לאותה עדה של דוברי רוסית. יוסף עבד במקצועו במקומות שונים: בסדום, נהלל, פתח-תקוה ועוד. טניה הוסמכה כאחות בבית-חולים "השרון", אשר נאות לקלוט תלמידה עולה חדשה.

בשנת 1960 נשאו בני הזוג והתגוררו בפתח-תקוה. לאחר הולדתו של בנם הבכור בוריס, חזרה המשפחה הצעירה למגדל העמק, על מנת לסייע להורים המזדקנים בניהול חנות המכולת שהיתה ברשותם. מאוחר יותר נתקבל לעבודה כמסגר-רתך בקיבוץ שריד ובמהרה התחבב על החברים. בשנת 1967 נולדה הבת גלית.

יוסף היה פעיל מאוד במגדל העמק. המועדון החברתי "יוצאי סין" שקק חיים. כאן נפגשו, כל תושבי הישוב וחגגו בצוותא את חגי ישראל, ארגנו ערבי הווי והמשיכו לקיים את תרבותם הייחודית. יוסף עמד במוקד הפעילות מוקף בידידיו הרבים.

היו לו אוספים שונים ומשונים: ספרים, תקליטים, מצתים, שירים רוסיים ועבריים. מעל הכל, לדברי טניה, "אסף חברים". הבית המה אורחים במשך כל שעות היום. פעילותו של יוסף בתחום התרבות החלה להסתעף ולשאת אופי מקצועי וציבורי. כל משימה שנטל על עצמו, בוצעה בשלמות ובהצלחה.

בעוד החיים בעורף מתנהלים כביכול בשלווה, התחוללה בשנים 1969-1971 ברמת הגולן, בעמק הירדן ועל גדות תעלת סואץ, מלחמת ההתשה האכזרית. באותו קיץ קשה של 1970 שכלה מגדל העמק שנים מתושביה הותיקים וחייל אחד בשירות סדיר.

בקיץ 1970 נקרא יוסף לשירות מילואים שגרתי. מרמת הגולן הסוערת הוא כתב: "טניה, כתבי מה שלום הילדים? מתי יהיה חופש אינני יודע... תהיו בריאים, יוסף".

מספרת טניה: "בכל זאת הצליח להגיע לחופשה. עם סיומה תכנן לנסוע לחיפה, על מנת להצטייד בתרופות עבור היחידה. הידיעות על ההפגזות הכבדות בגולן גרמו לו לאי שקט. ביום ראשון נפרד ממני. ובמקום לנסוע לחיפה, רץ במפתיע אחרי האוטובוס היוצא לכיוון טבריה, עצר אותו, הלם בכוח בדלת עד שהנהג פתח ונסע. הוא רץ אל גורלו".

בגזרת קונייטרה הראה באותו לילה אור ליום כ"ב בסיוון תש"ל (26.6.1970), הפגזה קשה. מעמדת משקיפי האו"ם דווח על נפגעים ובקשו מצה"ל עזרה. יוסף יצא אל העמדה בזחל"ם יחד עם רופא ושני חובשים נוספים. בשובם מעמדת האו"ם, נחת ליד כלי רכבם פגז. בעוצמת ההדף נהרג הצוות הרפואי במקום.

החברים הרבים, חברותיה לעבודה של טניה במרפאה ומרבית תושבי מגדל העמק התלכדו סביב המשפחה השכולה. מספרת טניה: "עם התפשטות השמועה בדבר האסון, התמלא הבית בעוד ועוד אנשים. הידידים תמכו בי, אך המשימה לבשר לילד בן שמונה, כי אביו לא יחזור עוד, היתה מוטלת עלי. כך רציתי וזה היה הרגע הקשה בחיי".

טניה השתדלה לשמר את זכרו של יוסף מבלי להשרות אוירה של יגון תמידי על ילדיה הרכים. לאחר שנישאה שנית מכבדים את זכרו של יוסף כל בני המשפחה המורחבת.

יוסף נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין של מגדל העמק. במכתב התנחומים ששלח שר הביטחון דאז, משה דיין, למשפחה כתב: "סמל יוסף ברוקובסקי ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. היה חייל מצויין וחבר למופת. יוסף היה אהוב על כל מי שהכירו".

מפקד יחידתו כתב לאלמנה: "כולנו הכרנו והוקרנו את יוסף ז"ל, החובש שלנו. רבים זכו לטיפולו המסור ולעידודו הטוב. כל עוד היה עמנו ידענו שיש מישהו שלא יפקיר אותנו כשנזדקק לו, שיצא לחלץ אותנו בימי שלום ובימי מלחמה. וכך היה ללא היסוס ובאומץ מופתי זינק אל תוך ההפגזה... נוסף להיותו חובש מצויין, היה גם אדם מצויין. חן הליכותיו, חיוכו הנלבב וצניעות דיבורו - השרו סביבו תמיד הרגשה טובה ונעימה."



יהי זכרו ברוך!