רב"ט ראאד חירבאוי ז"ל

קורות חיים

ראאד נולד בתאריך 20/3/83 בכפר ירכא. בנם של עלי ופיירוז ח'רבאוי, אח בכור לשאדי, אוסמה, רואד ודועא. התחנך על פי המסורת הדרוזית וסיים שתים עשרה שנות לימוד בכפר במגמה עיונית.

ראאד גדל וחי כל חייו בכפר ירכא. כבר מגיל צעיר פיעמה בו רוח ההתנדבות והרצון לעזור לחלשים. כך פילס לו את דרכו מעלה בתנועת 'הצופים' הדרוזית. היה מעורב בפעילות חברתית רבה, בעיקר באמצעות התנועה וכך הגיע להדרכה. בהמשך הדריך גם בתנועת 'הנוער העובד והלומד', דבר שתרם לו רבות בהמשך וגיבש את אישיותו הנדיבה לכל. ראאד היה בן אדם שקט, אהוב, אהוד, מלא שמחת חיים ושאיפות לעתיד. בזמן לימודיו היה מדריך בקייטנות והיה מתנדב במועצה האיזורית במתנ"ס, ראאד גם אהב לשחק כדורגל והיה שחקן בהפועל ירכא.

עם סיום לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקיף בכפר ירכא, החל ללמוד רפואה סינית במכללה למינהל בחיפה, כדי לקרב ולממש את חלומו להיות קצין רפואה בצה"ל.

בגיל 19 התגייס ראאד לשירות חובה בצה"ל והתחיל טירונות במחזור נובמבר 2002. אחרי חודש בלבד נשלח ראאד לקורס חובשים שאותו סיים בהצלחה. הוא חזר לאימון המתקדם להשלמת רובאי 07 כדי להיות חובש קרבי. ראאד סיים את האימון המתקדם ושובץ בפלוגה ב' של הגדוד. הוא ביצע את תפקידו במסירות ובמקצועיות רבה וכתוצאה מכך מונה לחובש הפלוגתי ואף אותר לצאת לקורס קציני ארגון רפואה.

ראאד הצטיין בכל אשר עשה, הן כמדריך בתנועת הצופים טרם גיוסו, והן בשירותו הצבאי. ראאד היה ידוע כאדם שאהב להושיט ידו לעזרה, חייך תמיד, גם ברגעים קשים ורוח ההתנדבות נשבה בלבו וברוחו. גם בחופשותיו מהצבא התנדב ללוות טיולים של בתי-ספר על חשבון זמנו הפנוי והיקר.

חלומו של ראאד להשתלב כקצין במערך הרפואה, ליווה אותו לאורך כל שירותו, וב-24.8.2003 התעתד לצאת לקורס קציני רפואה, אך לא זכה לכך. בתאריך ה-14/8/03 נהרג ראאד יחד עם חברו וג'די מולא בתאונת דרכים בירכא.

הובא לקבורה בטקס צבאי רב משתתפים בכפר. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. בן עשרים היה בנפלו.

דודו, רס"ן שכיב אבו טריף, כתב לזיכרו: "חלפו להם ארבעה חודשים תמימים ללא היקר לנו מכל. הפצע עמוק ומסרב להגליד ותמונת יקירנו תמיד מולנו, בבוקר ובערב זוכרים ועד השעות הקטנות של הלילה אין אנו נרדמים ואנחנו רק בוכים ובוכים. אתה איתנו ובלבנו כשהולכים, יושבים, עובדים, או סתם מדברים. כשהשמש זורחת ושולחת את קרניה לחדרך, גם היא מתגעגעת אליך כמונו, וכשהיא שוקעת היא הולכת ומחפשת אותך מעבר לים. והכוכבים שבשמים מביטים מלמעלה אל המשפחה המסכנה ואומרים אוי למשפחה הזו שאיבדה את היקר לה מכל. כמה קשה להאמין שלעולם לא נשמע עוד את קולך, ולא נראה את פניך ומבטיך, לעולם לא תהיה בינינו יותר, ולא נזכה לראות עוד את החיוך. עוד אמרו הכוכבים שנפלת ולא תשוב יותר וסיפרו על ימיך האחרונים, סיפרו על המרץ שבך, על שמחת החיים, על הגאווה והחזון. ראינו היכן הטמינו אותך מוקף פרחים מסביב. כמה עצוב לאמך, כמה קשה לה לאבד אותך במיטב שנותיך, כמה דמעות זולגות לה מעיניה, כמה בכי, כמה צער, כמה כאב והמון געגועים. קום וראה את האחים, הם עדיין מדברים אליך ועליך. כשנכנסים לחדרך ומביטים בתמונות ובתעודות התלויות, הם כל כך גאים בך. קום וראה את חבריך שלא מפסיקים לפקוד את ביתנו ומנסים לרפא ולו מקצת מהפצע העמוק והכואב. הלוואי והיית יודע כמה כואב לחבריך לנשק. הלוואי והיית יודע כמה הם עושים למעננו, כמה דואגים, מבקרים, מחבקים ומפרגנים. חבריך הלוחמים, איתם בילית ימים ולילות ארוכים, מספרים כמה רצית לטפל בנפגעים ובחולים נזקקים, אך יד הגורל קטעה את שאיפותיך בתאונה קטלנית ואכזרית."