תפריט נגישות

טור' אליעזר-ישראל לייזר דוצ'ימינר ז"ל

אליעזר-ישראל דוצ'ימינר
בן 21 בנפלו
בן שושנה (סוניה) והנריק (חייקל)
נולד בגרמניה
בי"א בתשרי תש"ז, 6/10/1946
התגורר בראשון לציון
התגייס ב-אוגוסט 1964
שרת בחיל רפואה
יחידה: אוג' 81
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ז באייר תשכ"ז, 6/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: חאן יוניס
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: ראשון לציון
חלקה: 2, שורה: 1, קבר: 5.
בעל עיטור המופת

קורות חיים

בנם יחידם של הנריק (חייקל) ושושנה (סוניה). נולד ביום י"א בתשרי תש"ז (6.10.1946) בעיר גיטסלו אשר בגרמניה. תאום לאחותו מלכה.

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 והתיישבה בראשון-לציון. לייזר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם ברנר בנחלת-יהודה, לאחר-מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, שם סיים את לימודיו. בהיותו בן יחיד להוריו היה מסור להם מאד. היה מקובל ואהוב בחברת רעיו. לייזר היה תמיד מוכן להקדיש מזמנו וממרצו לעזרת חבריו. הדבר בא לידי ביטוי גם בתחום הלימודים. הוא היה מהתלמידים הטובים יותר בתחום הריאלי והקדיש זמן רב בעזרה לאלו שהתקשו, שלא יכשלו חלילה במבחנים.

כמי שהיה החוט המקשר, בביתו התכנסו החברים לרקום את התוכניות לבילויים, לטיולים וכד'.

נפילתו של לייזר היכתה את כל חבריו בהלם, הלב של החבר'ה הלך...

קשר מיוחד היה ללייזר עם אחותו התאומה. לפי בקשתם, השניים למדו בכתה אחת במהלך כל שנות הלימוד בבית-הספר היסודי וכן שנתיים נוספות בתיכון, דבר שאינו מקובל, שכן בדרך-כלל מופרדים תאומים לכיתות שונות.

דאגתם של התאומים זה לזו וזו לזה הייתה עמוקה וכנה. הם היו שותפי סוד לכל דבר. עם היוודע האסון הנורא חרב עולמה של אחותו והיא מאנה להתנחם במשך השנים. לבנה בכורה נתנה את שם אחיה.

באוגוסט 1964 גוייס לצה"ל ושירת בחיל הנדסה קרבית. סיים קורס-חובשים ובזמן שירותו הצבאי היה מוכן למבצעים שונים ללא נסיון של התחמקות וטענות; כל תפקיד שהוטל עליו בוצע במלוא היעילות.

לאחר שחרורו נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים ולמד בחוג לכלכלה, אך הוא לא הספיק לסיים אף את שנת-הלימודים הראשונה, כי ערב מלחמת ששת הימים נקרא למילואים, בהיותו חובש מחלקת-חבלה גילה מסירות והקרבה בקרב, כאשר עלה טנק של הכוח על מוקש בחן-יונס ברצועת-עזה ונשאר תקוע בשדה מוקשים אליעזר רץ ללא פקודה מפורשת ולמרות האזהרה על הסכנה שנשקפה לו משם טיפל בפצועים תחת אש מטווח קצר והגיש עזרה לאחיו-לנשק. הוא יצא בשלום ממעשה החילוץ של פצועי הטנקים בחאן יונס. את מותו מצא בליל המחרת, זה היה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) הוא היום השני לקרבות.

הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בראשון לציון. על גילוי אומץ-לב ומסירות למופת הוענק לו, לאחר מותו, ציון-לשבח מידי אלוף פיקוד הדרום. עמוד הוקדש לתיאור פעילותו הצבאית ולגבורתו ב"ספר הגבורה" שהוציאו אגודת העתונאים העברים בתל-אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן-בלזן, כן הונצח שמו בעמודים שהוקדשו לזכרו, לתולדותיו ולדמותו, בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העיברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי.

בניית אתרים: