תפריט נגישות

רב"ט יעדור רזיטל ז"ל

יעדור רזיטל
בן 32 בנפלו
בן צפורה ושמואל
נולד בגבעתיים
בד' בתמוז תרצ"ה, 5/7/1935
שרת בחיל רפואה
יחידה: אוג' 81
נפל בקרב
בכ"ו באייר תשכ"ז, 5/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: חאן יוניס
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
אזור: 1, חלקה: 14, שורה: 6, קבר: 24.
הותיר: אישה ושתי בנות
בעל עיטור המופת

קורות חיים

בן שמואל וצפורה. נולד ביום ד' בתמוז תרצ"ה (5.7.1935) בגבעתיים. שם למד את לימודיו היסודיים ולאחר שסיים אותם למד את לימודיו התיכוניים וסיימם. בימי לימודיו השתייך לתנועת "הנוער העובד" וכאשר סיים את בית-הספר התיכון שם בשנת 1953 הצטרף לגרעין התנועה "נתיב-שדה" ויצא להכשרה בקיבוץ גשר. במסגרת השירות הצבאי היה מדריך נוער בגבעתיים.

בשנים 1953-1961 היה חבר בקיבוץ בית-גוברין. שם לקח לו אשה ובת נולדה להם שם, היא בתם הבכירה. מלבד עבודתו בחקלאות ובמרעה היה מזכיר פנים ומנהל חשבונות, אך באוקטובר 1961 עזבה המשפחה את המשק. בשנת 1962 החל ללמוד בפקולטה לראיית-חשבון בשלוחת האוניברסיטה של תל-אביב. היה מזכיר בבית ספר לדפוס "עמל" בתל-אביב ולאחרונה פקיד-ביקורת בעירית תל-אביב. עוד בבית-גוברין נודע כאחד האוהב את הטבע ושואף למרחבי הטבע, כחובב ארכיאולוגיה וגיאולוגיה - וניכר היה כי נפש משורר שוכנת בו. בטירונות בנח"ל כתב יומן בשם "מיומנו של טירון", שפורסם בחלקו ב"מערכות" בשנת 1954 והוא שהיווה לגביו שיא מסויים, למרות שמעולם לא התגאה בכשרונותיו לכתוב ולשורר. כן כתב רשימות בשבועונו של הקיבוץ המאוחד, "בקיבוץ", על מערות בית-גוברין ועוד. עוד בהיותו בבית-גוברין ניסה להנציח כל רגע מעניין בצילום - ולא צילום סתם, כי אם צילומים אשר חותם-אמנות היה טבוע עליהם. "אני אוהב שמיים מעוננים וצלליות", היה אומר וצילומים אמנותיים שונים נשארו בעזבונו. מאוחר יותר, משהגיע יעדור עם משפחתו ובנותיו לעיר הגדולה והחל לומד במרץ באוניברסיטה ועוסק בשאר עניינים, לא זנח את אהבותיו הגדולות לצילום ולכתיבה - ולמשפחתו.

לבנותיו היה מקדיש את זמנו מדי פעם בקראו באזניהן את "רובינזון קרוזו" ואת ספר "בראשית", מצייר להן ציורים ומספר להן על הקיבוץ. איש טוב היה וטיפוס שקט המשרה רוח מרגיעה על כל סביביו. הוא נהנה מהגשת עזרה לזולת והרגשה טובה היתה לו בשמשו סעד לחברו. לאחר שחרורו מן השירות היה נקרא מפעם לפעם למילואים וגלויותיו המצויירות לבנותיו ("למען ידעו הילדים כי בין פגזים ורעם רץ אבא בשבילם ויצא למלחמה") מעידות על אהבתו העצומה להן. הוא היה כותב בחרוזים נוגים לאשתו ופעם כתב גם בציניות מבוגרת: "את התעודות החשובות (כולל פוליסת הביטוח, חה-חה-חה) תשאירי לי תחת היד". ביום מלאת עשר שנים לנישואיהם קיבל את הצו לשירות-מילואים לקראת מלחמת ששת הימים ומתוך התפעלות אמר לאשתו: "את יודעת מה זה צה"ל ? זה כוח אדיר, אדיר". ובמכתב זכר לברך אותה בהגיעם יחד לעשר שנות נישואים מאושרות. הוא היווה גורם חברתי מלכד ביחידתו והישרה רוח טובה במחלקתו. אך ביום הראשון לקרבות-המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נמצא עם המסתערים בראש הלוחמים בתפקיד חובש; אז נערך הקרב בשיך מוחמד שבחן-יוניס, אשר בו נפל. לאחר נפלו צוין לשבח על-ידי אלוף פיקוד הדרום על "גילוי דוגמא אישית" וכך תואר אותו קרב: "ביום 5 ביוני 1967, בחן-יוניס, תחת אש כבדה, זינק לתעלה שהיו בה פצועים, הגיש להם עזרה והמשיך לרוץ תחת אש כדי להגיש עזרה לפצועים אחרים. תוך כדי ריצה להגשת עזרה לפצוע, נהרג". הניח אשה ושתי בנות קטנות. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. בבית-הספר התיכון לדפוס של רשת "עמל" בתל-אביב נקרא חדר-העיון על שמו ובו פינה לזכרו. ביום-השנה הראשון לנפלו של יעדור הוציאה המשפחה חוברת לזכרו ולאחר-מכן הוציאה ספר לזכרו. ב"נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ודבר קרבו האחרון. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.

בניית אתרים: