רס"ל ישראל ישראליק זולברג ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ושושנה. נולד ביום ג' בסיוון תש"ו (2.6.1946) בירושלים.

סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "בארי" אשר בבאר שבע, כי לשם עברה המשפחה בשנת 1949, לאחר מלחמת הקוממיות, עם ראשוני המתיישבים במקום. לאחר מכן סיים את בית הספר התיכון העירוני א' שם. היה חבר תנועת "הצופים". אהב ספורט והשתתף בכל צעדות הספורט שנערכו בארץ. במסגרת גדנ"ע השתתף בחוגי קליעה. עוד בלמדו בבית הספר התיכון היה משמש קריין בערבי קריאה גם מטעם בית הספר וגם מטעם העירייה, כי היה לו חוש לבמה והשתייך לחוג הדרמטי. גם צילום ופיתוח היה מתחביביו. היה חבר גם בתזמורת הנוער העירונית.

באוגוסט 1964 גוייס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס צניחה וגם סיים בהצטיינות קורס חובשים קרביים בכירים. הוא היה אחראי למרפאה בגדודו ואת תפקידו זה מילא בהצלחה רבה, לשביעות רצונם והערכתם של מפקדיו ופקודיו. נתקבל לפקולטה לרפואה ועמד להתחיל את לימודיו במקצוע זה בשנת תשכ"ח.

אחרי גמרו את השירות חתם על שירות קבע ובשעת מלחמת ששת הימים נמצא במערכת צה"ל. ביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), בקרב שנערך כקילומטר אחר צומת חירבת דרג' שליד עזה, וישראל תוך הקרבה אישית היה עסוק אז בהגשת עזרה רפואית לפצועים שנשארו בזחל"מים הבוערים כשאש תופת ניתכת מסביב והיה מארגן את חילוץ הפצועים מתוכם ואת הורדתם מהם, פגע בו רסיס פגז וכך מצא את מותו.

סגן מפקד הגדוד ומפקד פלוגת החוד של הצנחנים אמר לאחר מכן, דומה שישראל היה החייל היחיד שלא איבד את עשתונותיו, שכן חסרה לו תודעת המוות והוא היה מתרוצץ בין הפגזים והכדורים ודאג להציל את חיי חבריו לנשק. אך בעוד הוא נושא את אחד הפצועים תחת אש האוייב שהתחזקה והלכה, נפגע מרסיסים פגז מרגמה. אמנם חבריו גררוהו אל התעלה, ושם, בין אותם החיילים שנחבשו על ידו, שכב ולאחר מכן מת מפצעיו.

הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. לאחר נפילת אחיו, נפתלי, הועבר לקבורה בסמוך אליו בבית הקברות קרית שאול בתל אביב.

לאחר מותו הוענק לו ציון לשבח על ידי הרמטכ"ל על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה. הועלה בדרגה לאחר נפלו. הנהלת התזמורת העירונית בבאר שבע הנציחה את זכרו בקראה את שמו עליה וכן הקימה קרן מילגות שנתיות שתוענקנה למי שידו אינה משגת כדי ללמוד בה. גביע נודד על שמו ניתן שנה שנה לקבוצת נוער המצטיינת בהליכה נאה בצעדת הנגב. ליד באר שבע ניטעה חורשה על שמו. בבית הספר התיכון העירוני א', אשר בו סיים את לימודיו, הוקמה פינת ספרים על שמו.

זכרו הועלה בירחון של עיריית באר שבע ("כאן באר שבע") במדור "כבוד לנופלים - תנחומים למשפחות" וכן פורסם מאמר עליו במדור "דיוקן" באותו ירחון. רשימה עליו נדפסה בחוברת מאוחרת יותר של הירחון. מאמר על יומו האחרון ועל גבורתו הודפס ב"ספר הגבורה", המכיל את מקבלי הצל"שים, שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל אביב והברית העולמית של ניצולי ברגן בלזן. שמו הוזכר ב"השבח להם" מאת מרדכי נאור, במוסף השבועי ("שבעה ימים") של "ידיעות אחרונות" וב"פנים אל פנים".