טוראי יצחק (איציק) אלחדיף ז"ל

קורות חיים

בן חיים ואסתר. נולד ביום כ"ג באלול תש"י (5.9.1950) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי "זכרון יוסף" והמשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי- שניהם בחיפה.

היה חבר בתנועת "הצופים", בשבט "כרמל". אהב טבע ונוף והיה פעיל מאוד בטיולים ובסיורים, יחד עם חבריו לספסל הלימודים ולצופים. כן היה חבר ב"אגודת חובבי הטבע". כתוצאה מטיוליו הרבים השאיר אחריו אוסף מגוון של מאובנים שליקט בטיוליו המרובים.

נאמנותו לצופיות הובילה אותו בדרך ההגשמה, שהתבטאה בהליכה למשק. הכל ידעו תמיד שהוא יהיה הראשון בקרב הנוער, שיחליט ללכת לנח"ל, כי יצחק אהב את צורת החיים הקיבוצית, אותה הכיר באמצעות מחנות העבודה, הטיולים וסיפורי המדריכים. יצחק היה מן הנלהבים להצטרפות לקיבוץ צעיר על רמת הגולן. לדעתו תאמה ההגשמה את דרך החינוך שקיבל בתנועה ובבית.

לאחר שסיים את לימודיו ונותרו כשלושה חודשים עד ליום גיוסו, החליט לבלותם באל-חמה. השהייה באל-חמה הייתה בשבילו ראשית הקשר ההדוק עם מבוא-חמה לעתיד.

בסוף יולי 1968 גויס לצה"ל והתנדב לנח"ל. את ראשית דרכו בצבא עשה בקורס חובשים. הוא סיים את הקורס כחניך מצטיין וזכה לרוב תשבחות. כעבור זמן, כשעקר עם חבריו לנח"ל-גולן, נקשר יצחק יותר ויותר לחבריו, כי שם נפגשו כולם.

העבודה שמשה לו מפלט ממסדרים ואת הזמן הנותר, לאחר שעות העבודה הרבות, היה מקדיש לנערה שאהב. כשהגיע אחרי-כן למבוא-חמה נכנס לעבודה בגן הירק. הוא קיבל על עצמו את ריכוז הענף והתמסר לכך באחריות ובתבונה. עובדה זו תרמה רבות להרגשתו הטובה של יצחק במשק, הרגשה של השתייכות למקום. כאשר התקבל כחבר למשק מבוא-חמה, עשה הדבר רושם עצום על חבריו.

יצחק עשה זאת כדי לשבור את הקרח ולהקל גם על הבאים אחריו לעשות את הצעד הגורלי הזה. יצחק היה תמריץ לשאר חבריו והאבן השואבת למשק. יתכן שבלעדיו לא היה לחבריו האומץ להחליט כפי שהחליטו. איש חברה מצויין היה ובעל הומור מיוחד במינו. פניו היו תמיד מאירים בחיוך ומבטו מלא אור.

ביום י"ז במרחשון תשל"א (16.11.1970), נפל בעת מילוי תפקידו.

הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.

מפקד היחידה כתב להוריו מכתב תנחומים, ובו נאמר בין השאר: "יצחק עזב את כל הטוב, שהיה בבית ואת נוחות חיי העיר הגדולה, כדי להמשיך בפעולה החלוצית של אבותיו. הוא הצטרף ליישוב צעיר וחדש, שהתמקם במקום שהיווה אימה לישובי עמק הירדן, כדי לבנות את מבוא-חמה. על כן הצטרף יצחק לחבריו כדי לעקור את הסלע, לזרוע, לנטוע ולקטוף את היבול.

יצחק היה אהוב ואהוד על כל חבריו במשק וגילה רצינות ומסירות באהבתו ואף זכה באמון חבריו, אשר הטילו עליו לרכז ענף, למרות היותו צעיר מחברים רבים. ידוע לי שאין מלים כדי לנחם הורים ואחות שכולים על אבדן בן ואח, בטרם הספיק לטעום טעם החיים, אשר נפל תוך מילוי חובתו המוסרית כלפי חבריו".

ב"שלושים" הוציא קיבוץ מבוא-חמה חוברת לזכר יצחק (ולזכר אברהם דגון); קרן על שמו הוקמה כמפעל הנצחה, "לזכר חללי הטכניון ובני המורים והעובדים שנפלו במערכות ישראל". פירות הקרן ישמשו למתן מלגות לבני מורים ועובדים, שנפטרו בזמן עבודתם ואשר שאריהם אינם רשאים, בגלל גיל, או עקב סיבות אחרות, לקבל גמלה מאת הטכניון.