אלבום תמונות
ביוני 1999 סיימתי את שירותי בחיל-האוויר, ואין ספק שהפרק המעניין והמחנה בשרות היה הפיקוד על טייסת עליה קיבלתי פיקוד ב-16/11/89.
הטייסת, (צפעים ולהטוטים), עסקה באותה תקופה בהרבה פעילות מבצעית: גף בירנית, תקיפות מהים והרבה פעילות נגד גלשונים וסירות. בלילה תקפנו לאור הנרה עצמית, (רקטות הנרה), והפליר ("מרקחה"), היה עדיין בפיתוח.
המסוקים - בקיץ 1990 נפרדנו מה"להטוט", ולהטוטי התקיפה והסיור עברו לבי"ס לטיסה למגמת מסק"ר החדשה. הצפע עבר שינוי מהפכני, ובדיוק ביום שבו חיל-האוויר קלט את ה"פתן", אנחנו חנכנו את האמל"ח החדש. פעמיים כבו בטיסה מנועי הצפע, ולשמחתנו בשתיהן הונחתו המסוקים במקצועיות, עם נזקים מועטים וללא נפגעים.
פעילות מבצעית - אין ספק שההנאה הגדולה ביותר בפיקוד על הטייסת היא הפעילות המבצעית הרבה: תקיפות בלבנון, (מעבר לתקיפות מהגובה), אירוע סירת המחבלים בחוף ניצנים שבו אנחנו מצטרפים ל-161, הזנקות כמעט בכל לילה ל"מטרות" בים מול אשדוד, וכמובן השיא בתחילת 1991 - "מלחמת-המפרץ": הכנת הפקודה, תדריכים, טיסות מודל בלילות ארוכים, ותקופת המתנה שבה כולנו מרוכזים בטייסת במשך מספר ימים, יושבים במועון סביב נחמיה דגן ושותים בצמא את סיפוריו על מלחמת יום-הכיפורים. ב"נחש-צפע" הידוע המראנו ל"תיבה", ואח"כ הבנו שעדיף לרוץ למגדל ולצפות בסקאדים נופלים על ת"א...
האנשים - לראות את הגף הטכני מוציא צפעים בהזנקה בלילות, עובד עם מסכות אב"כ במלחמת המפרץ, את הטייסים בתדריכים, רצים בהזנקות, משתוללים במסיבות, לשמוע את הקולות הכל כך מוכרים בקשר - זוהי טייסת 160, וההנאה הגדולה בפיקוד היא לעבוד עם אנשים שאתה נהנה בחברתם יום-יום.
החברים שאינם - אני חייב להזכיר כאן את המשפחות הנפלאות של יוסי ועמי, של ציון ושל רון יהודה שהייתי מפקדו. רון יצא הביתה לאחר תורנות בבירנית ונהרג בדרך בתאונת דרכים.
דורון עמיר