חנוך נקטף במהרו אל תפקידו. התפקיד, השרות, האחריות - הם היו חיי חנוך, והם היו גם מותו.
מיום שעמד על דעתו נמצא חנוך בתפקיד. מועט מאד היה הזמן, שבו היה חנוך חפשי בחייו הקצרים. רק התבגר מעט - והלך לצבא הבריטי, לבריגאדה העברית, וניטלטל אתה בכל מסעותיה ודרכיה והיה שותף לשליחויותיה הגדולות, עד שנשתחרר עם אחרוני המשתחררים. לא הספיק כמעט לעשות דבר לעצמו - והנה פרצה מלחמת השחרור שלנו, ושוב חנוך במדים וללא מדים בתוך חטיבת הגליל, בקרבות הקשים והנועזים להצלת הגליל שלנו ושחרורו. והיה חנוך חייל למופת - מסודר, ממושמע ורב אחריות; ולכן, מששקטו הקרבות, נשלח חנוך אל התפקיד שאינו נעים ואינו נוח, תפקיד הדורש הרבה סבלנות וסדר ואחריות, תפקיד של שוטר צבאי. ועד מהרה - הנה חנוך מדריך, ומחזורים של חניכיו זוכרים אותו באהבה והוקרה.
ואנחנו הן היכרנו את חנוך הצעיר, השובב, הקל - איך צמח והיה לאדם רציני ונאמן כזה, אדם שאוהבים אותו אף על פי שהוא דורש הרבה, משום שיודעים כי הוא קודם כל דורש מעצמו? נראה, כי התפקיד, השירות הארוך לעם ולמולדת - הוא שחינך ובנה את האיש חנוך, ועשה אותו אישיות חזקה ומוצקה.
ותפקיד זה הוא גם שגזל אותו מאתנו. זה הצורך להיות למופת בסדר ובאחריות ובדייקנות הוא שהריץ כל כך את חנוך למחנהו, הוא שגרם לו להאיץ כל כך במכונית שבה נסע - והוא נפל חלל תוך מילוי חובתו בתפקידו.
יוסף