סמ"ר איתן-צבי פלונסקי ז"ל

אזור בארץ: נגב
תאריך:5.11.1948
יחידות משתתפות: גדודים 51 52 53 54 55
מקור: אילון אברהם, חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, עמוד 589.

משנודעה במטה חזית דרום מהירותה של התפתחות הדברים בגזרה המערבית של ה"כיס" - הוחלט לנצל את מבוכת האויב לניהול משא ומתן על כניעה שנראתה ריאלית ביותר. יגאל אלון, מפקד החזית יזם פגישה עם סיד טהא, מפקד ה"כיס", ושלח את שלישו, ירוחם כהן, כדי ליצור קשר עם מפקדת ה"כיס". ירוחם יצא ממוצב שלנו באזור עיראק אל-חרב, בבוקרו של יום ה-10 בנובמבר, כהוא מוסע במכונית משוריינת מצויידת בדגלים לבנים ובמגבירי קול. לאחר שתפש עמדה מתאימה, החל משמיע - באנגלית ובערבית - הצעה לפגישה עם קצין מצרי. מן העמדות המצריות הגיחו שלוש דמויות. לא עבר זמן רב וירוחם מצא את עצמו מול שלושה קצינים, שהבכיר שבהם היה גמאל עבד אל נאצר, אדיוטנט הגדוד ה-6. לאחר שהציג עצמו, הציע ירוחם למפקדים המצרים לקיים פגישה בין מפקד ה"כיס" לבין מפקד הכוחות הישראלים. אחד מהקצינים המצרים העביר את ההצעה לידיעת מפקד החטיבה הרביעית ובשובו הביא תשובתו: סייד טהא אינו מתנגד אישית לפגישה, אלא שהוא חייב, תחילה, לקבל את אישור המפקדה המצרית ברפיח. האישור המבבוקש ניתן ביום ה-11 בנובמבר, בשעה 10.00, התקיימה פגישה נוספת, בה נתפתח משא ומתן קצא לגבי מקום הפגישה. ירוחם הציע, שזו תתקיים בבית ג'וברין ואילו המצרים ביכרו את גת. אחרי ויכוח קצר סוכם, כי בשעה 15.00 יפגש ירוחם עם שיירת המפקד המצרי של ה"כיס" - סייד טהא, שלושה סא"לים ושני רס"נים בפתחה של פלוג'ה, ויובילה בדרך העפר לגת. לפני הפגישה עוד הספיק סייד טהא לשדר למפקדיו את השדר הבא:
מה"כיס" למפקדה (שעה 14.25): "מצב הכוחות החמיר מאוד בגלל המצור הארוך והמהודק מכל הכיוונים, בגלל הותנו בטווח הנשק הקל, בגלל תום האספקה ומיעוט התחמושת כתוצאה מהקרבות הממושכי, בגלל העדר הדלק למכוניות, בגלל הרס האינסטלציהשל המים, בגלל ההתקפות האוויריות על ידי מפצצים כבדים וחוסר אמצעי נ"מ, בגלל אש תותחי- האויב הממושכת ואש המק"ב, ובגלל נוכחות אלמנטים רבים וחלשים מחיל המצב והסודנים. האחרונים עושים רבות להורדת הרוח. פצועינו סובלים ומתים מחוסר אפשרות לעשות ניתוחים. נוכחותם ונוכוחות האלמנטים החלשים, יש בהן סכנה בולטת. הויב שולט במצב מכל הבחינות".
אין ספק שבמברק זה נשלח ע"י סייד טהא כהכנה לאפשרות שיסכים לכניעה, או לשאיפתו האמיתית - לצאת מה"כיס" בכבוד, תמורת מסירת השטח ליהודים ללא קרב. תשובתו של המפקד היתה:
מהמפקדה ל"כיס" (שעה 16.20): "כדי שלא תאבדו את השליטה על החיילים, אנו משאירים לכם את הבחירה: להחליט בעצמכם בכל מה שיאפשר לשמור על שלומכם. עם זאת, אני מפנים את תשומת לבך, שבמקרה שתחליט לסגת לפי הבטחת היהודים, דעתנו היא, שאין לסמוך על הבטחתם בלבד וכדאי שהדבר יעשה בנוכחות מפקחי או"מ ותחת פיקוחם. הנסיגה שתחליטו עליה, תהיה לחברון-בית-לחם כדי שלא יופקרו כוחותינו בידי המוני היהודים. הודיעיני על החלטתך הסופית, לפני שתבצע".
בעת שיגור המברק הנ"ל כבר יושבים היו סייד טהא ואנשי מטהו סביב שולחן מאורך בגת, כשמולם קצינים יהודים מאנשי מטהו של יגאל אלון. יגאל ביקש, שהשיחה תתנהל בערבית, שפה שהיתה שגורה בפיו, אך סייד טהא התעקש, שזו תעשה באנגלית.
ירוחם, המעיד בעצמו שמיד לאחר השיחה רשמה על פי הזכרון, מוסר את פרטי השיחה כדקלמן:

אלוף אלון: "קולונל, הרשה לי להביע את התרשמותי מכושר הלחימה של חייליך האמיצים. כיבוש מצודת עיראק-סואידן ומחצית ה"כיס" עלה לנו במאמץ רב, אם כי לא בקורבנות מרובים".
קולונל טהאף "רב תודות, אדוני. עלי לציין, שחייליך המצטיינים בגבורתם הפליאו לעשות והעמידוני במצב קשה למדי".
אלוף אלון: " האין זה טרגי, ששני הצדדים, אשר למעשה אין להם כל סיבה להתקוטט, קוטלים זה את זה ללא רחמים?"
קולונל טהא: " אכן טרגי הדבר; אך זה מנהגו של עולם. גורל הוא, אדוני, ואין להתחמק ממנו".
אלוף אלון: " אני מקוה, כי שמת לבך שהמלחמה הוטלה עלינו בעל כורחנו, שהרי היא מתנהלת בארצנו ולא במצרים. סבורני, כי הקרב כבר הוכרע ומוטב להחיש את קץ המלחמה".
קולונל טהא: "נכון הדבר. אולם אני כקצין, אין דרך אחרת לפני אלא למלא את פקודות ממשלתי".
אלוף אלון: " כדאי שתשימו אל לבכם, שבעוד רובו של צבאכם מרותק למלחמה חסרת תקוה בארץ-ישראל, הרי שבארצכם שולט הצבא הבריטי שזה לא כבר התפטרנו אנו ממנו. כלום אינך חושב, שנפלתם למזימה אימפריאליסטית זרה, הנתמכת ע"י בעלי בריתה במצרים?"
קולונל טהא: (בהתעוררות מיוחדת) "הפלאתם לעשות בגרשכם את הבריטים. לא יאריכו הימים ונוציאם גם ממצרים".
אלוף אלון: " אולם כיצד תגרשום, אם כל צבאכם תקוע כאן, לאחר מפלה גדולה וערב מפלה סופית? - כלום אינך סבור, כי מוטב לכם לשוב מצרימה ולדאוג לעניינכם שלכם, במקום להסתבך בהרפתקאות בארץ לא לכם?"
קולונל טהא: (שוקל בדעתו איך להחלץ מהמיצר ועונה תשובה שגרתית): " כל עוד תצווה עלי ממשלתי ללחום כאן, אלחם. משיצווני לכרות שלום, אכרות שלום. משיצווני לחזור מצרימה וללחום בבריטים, אעשה זאת ברצון וכראוי".
אלוף אלון: "אני מעריך מאוד את צייתנותך, קולונל; זו דרכו של חייל. גם אני סר לפקודת ממשלתי ללא הרהור. אף על פי כן, דומני, כי מחובתך להביא לפני מפקדך, או להוכיח לו, את חוסר הסיכוי של מלחמתך. אני איני נוהג להסתיר את מחשבותי, את דאגותי ואת נכונותי ללחום - מפני ממשלתי. אין זה עומד בניגוד למשמעת. רק משיתוף פעולה כזה נוצרת אחדות אמת בין המדיניות והאסטרטגיה הצבאית".
קולונל טהא: "אין ספק, כי המצב בחזית ובמצרים גלוי לאשורו לממשלתי, ואני מאמין, כי יעשו את כל אשר ידרש".
אלוף אלון: " בואדי היתה זו אמונתך, כשפלשתם לארץ-ישראל - וראה כמה טעו מנהיגיך. הן לולא התערבות או"מ כבר היה כל הצבא המצרי ממוגר, לרבות יחידתך המהוללה והאמיצה; עליך להבין, קולונל, כי המצב בחזית הוכרע, חטיבתך נתונה במצור הדוק ללא סיכוי היחלצות. מחובתי לנצל כל הזדמנות כדי לחסל את יחידתך. מה טעם איפוא, לעמידתך הנואשת? - הן גורל המחצית השניה של ה,כיס' יהיה כגורל המחצית שנפלה לידנו שלשום".
קולונל טהא (אחרי הפסקה לצורך מחשבה) :" כן אדוני. אך כל עוד יש בידי חיילי תחמושת, אין סיבה שאפסיק את מלחמתי".
אלוף אלון (מנסה כוחו בדיפלומטיה): "אני מכבד אאת אומץ רוחך, קולונל אך כלום אינך סבור כי חיי האנשים יקרים הם וכי אין כל היגיון להקריב אנשיך במלחמה בעם, שלמעשה אינו רואה עצמו כאויבכם וכוונותיו טובות כלפיכם? אינני מציע לכם כניעה משפילהאלא כניעת כבוד, תוך כבוד צבאי והערכה מלאה, עם אפשרות של חזרה מיידית הביתה. חשוב בדבר. הבה ונחסוך את דם חיילנו ונפסיק את ההתכחשות. אני איני יכול לחדול מן הקרב, כל עוד נמצא צבא זר על אדמתנו; אולם אתה אינך לוחם על אדמתך. תראה אם כן הצדק עמי".
קולונל טהא (חוכך בדעתו, מסכים בלבו עם דברי אלוף אלון, אך לבסוף אומר בקול נרגש): "אדוני אין ספק שמצבך טוב ממצבי. תכנון המבצע ואמץ חייליכם הם ממש מפליאים. פרצתם את קווינו החזקים ביותר - וכלימה כיסתה את פני הצבא המצרי הבלתי מנוצח. אינני משלה עצמי, כי בעמידתי אוכל לשנות את מאזן הכוחות ולהציל את מצב החזית שלנו; אולם דבר אחד ביכולתי להציל, את כבוד הצבא המצרי. ולכן אלחם כאן עד הכדור האחרון ועד האיש האחרון, אלא אם אקבל פקודה ממשלתי."
אלוף אלון: "כחייל אני מבין ללבך יפה. אולם עליך לדעת, כי במסיבות מיוחדות, על המפקד במקום לקבל את האחריות לגבי ההחלטות כשם שעשה פון-פאולוס, למשל. האמן לי קולונל, ממשלתך אינה ראויה לפקד על קצין אמיץ כמוך. דאג לחייליך ולמצרים והנח את הנשק".
קולונל טהא ( ללא שהיות יתרות): "לא אדוני, אין דרך אחרת לפני אלא מלחמה. ודאי לי, כי את כבוד הצבא המצרי אני מציל".
אלוף אלון (בחיוך): "האם רשאי אני לבקש שתעביר לממשלתך, או למפקדך, את תיאור מצבך האמיתי, ותבקש את אישורם לכניעה?"
קולונל טהא: "אעביר דו"ח על שיחתנו".?0
וזה היה הדו"ח שהעביר מפקד ה"כיס" למפקדת הכוחות:
מה'כיס' למפקדה (11נוב', שעה 16.30): "באנו במגע עם היהודים ועכשיו התברר, ללא ספק, שהם מתעקשים בדרישה לכניעה ללא תנאי. הם לא ירשו לנו לסגת עד שלא יסוג כל הצבא המצרי מפלשתין כולה. אם לא תפתרו את המצב במשך 24 שעות, אני מצטער להודיע, שאני לא אשלוט יותר במצב.
"האוירונים לא יועילו. אוירוני האויב שולטים שליטה מלאה ותמידית בכל החזית. תחליטו החלטה מכריעה הלילה ותודיעונו".

המשא ומתן נכשל - והיה ברור, שבדעת האויב להוסיף ולהחזיק מעמד כדי הציל את כבוד הצבא המצרי עד שימצא פתרון פוליטי, או עד שתימצא דרך לחילוץ הכוחות הנצורים בפעולה צבאית.
ברוח דברים זו שלח פארוק, מלך מצרים, ביום 11 בנובמבר, איגרת - עידוד ללוחמי פלוג'ה והעלה בדרגה את מפקד ה"כיס" - מקולונל לבריגדיר - גבר אשר חיזק את רוחו ואת רצונו להתמיד במערכה.
יום לאחר קבלת איגרתו של פארוק ב"כיס", הודיעה המפקדה המצרית למפקדו, כי נעשות הכנות לחלצו ממצבו בעזרת צבאות ערב, והכנות אלו מצריכות, כמובן, זמן ועל כן נדרש הבריגדיר טהא להמשיך ולעמוד - עד כמה שביכולתו - מה גם שבינתים אולי יסכימו היהודים לפתרון פוליטי.