בס"ד
ז' באדר התשס"ט - 3 במרץ 2009
תמיר ילדי, אהובי,
פשושי כפי שנהגתי לקרוא לך למרות שכבר הייתה חייל קרבי, כי בשבילי תמיד תהיה הילד הקטן שלי. אני עומדת כאן ואיני מאמינה שאני מול קברך.
עבר שבוע אבל כהרגלנו אנחנו מחכים שתחזור הביתה והפעם לחופשת שחרור כפי שתכננו, חופשה מלאה תכניות לעתיד.
אנחנו, אחיך יניב ושי, גיסתך יפעת, האחיינים האהובים שלך אייל ועמית וכמובן אשתך האהובה , הטרייה סיגל לה נישאת רק לפני חצי שנה.
רצית להיות חייל קרבי זרמנו איתך כפי שעשינו עם האחים שלך, ורק התפללנו שתסיים את שירותך בשלום. כל יום התפללנו לשלומך ולשלום החיילים האחרים שכולם וגם אתה תחזרו הביתה בשלום. עד אותו יום ארור הצליח לנו, ואז, בדיוק אז, כאשר רצית כל כך לשמוח לכבוד חודש אדר, פורים, נגדעו חייך והתהפכו חיינו לעד.
עדיין איננו קולטים שגם משפחתנו הצטרפה למשפחת השכול, אליה תמיד התפללנו שלא נגיע ושלא נהיה חלק ממנה. שלוש שנים שירתת בצבא והייתה אך צעד אחד, יום אחד מהחופשה המיוחלת, והנה לך חופשה לעד מהחיים אותם כל כך אהבת.
תמיר, בחייך הקצרים הספקת כל כך הרבה דברים לעשות, כמו כל מה שעשית גם החזרה בתשובה שלך היתה חייבת להיות מושלמת ולפיכך לקחת על עצמך לעשות את המצוות בדרך המחייבת ביותר. זרמנו איתך למרות הקושי בהתחלה, בסך הכל אנו משפחה מסורתית אך לך זה לא היה מספיק רצית, הכל בשלמות, להיות דתי, והשתייכת לזרם ר' נחמן מברסלב אותו כל כך הערצת ואשר באופן הזוי לחלוטין, ביום קבורתך עברה כאן מכונית המשמיעה את השירים הנחמנים אותם אהבת, שירי שמחה. חשבתי שרק אני מדמיינת לעצמי שכך, אך כאשר חזרנו הביתה כולם, גם המפקדים אמרו ששמעו זאת בדיוק בסיום טקס הקבורה. האמנם הכל מסודר מהשמיים?
והיום הוא יום קבורתו של משה רבנו, ויום גילוי המצבה שלך חל ביום הולדתו של הרב' נחמן מברסלב. יותר מדי צירוף מקרים. אנו כמאמנים , מבינים כי אתה צדיק ולכן כך הם פני הדברים.
השמחה אשר הייתה בך תמיד רק הלכה והתעצמה ככל שנכנסת לדת, רצית לראות רק את החלק המשמח והיפה בדת ולא חשוב כמה קשה הייתה צריך לעבוד לשם כך, וכמה ויתורים עשית. אנחנו זרמנו איתך גם בזה, כי ראינו שהשמחה שבך מתעצמת מיום ליום ומדבקת כל מי שסביבך.
ולפני חצי שנה באת ואמרת שאתה רוצה להתחתן עם סיגל, אותה אתה מכיר מגיל 16, לאחר חברות ופרידה שוב החיים הפגישו בינכם, גם היא חזרה בתשובה ועבורך זה היה סימן משמיים כי הנכם הזיווג אשר מיועד לשניכם. רציתם לבנות בית חדש בישראל, להתחתן, להמשיך לשרת בצבא עד אשר תשתחרר ואז להתחיל את החיים האמיתיים עם אשתך הטרייה.
אמרת לי תמיד שלא חשוב כמה חברות היו ויהיו בדרך, אבל בסופו של דבר אתה תתחתן עם סיגל כי כך כתוב במפת החיים שלך, וכך היה בסופו של דבר. החתונה היתה מהממת, והחופה שלכם מיוחדת במינה, רוח השכינה היתה מעליך, בירכת כל מי שביקש להתברך לאחר החופה, הייתה קדושה מיוחדת באוויר. אני הרגשתי שליבי מתפוצץ ולא ידעתי אם זו מועקה או שמחה, רציתי להאמין ששום דבר לא יקרה לך וזו רק השמחה שמעיקה עלי כל כך.
דאגתי לך מאד, היית בצום כדי להיות זך ביום חופתך. לא ייחלו לסוף מר שכזה, שתילקח מאיתנו בטרם עת, הרי אתה רק בן 21 וחצי, כל כך צעיר, וכך תישאר לנצח יפה שלי.
תמיר, אהובי, מחמדי, זכינו כהורים לגדל אותך בגאווה, כמו את האחים שלך יניב ושי יבדל"א, הם היו החברים הטובים ביותר שלך, אוהבים אותך כל כך, גם חייהם מתהפכים מעכשיו.
תמיד נזכור את הצחוק והליצנות שלך, מילאת אותנו באור.
אני אישית הבטחתי לך שסיגל תכנס למשפחתנו ולליבנו באהבה , כי אם אתה אוהב אותה ורוצה לקשור את חייך לחייה, גם אנו נאהב אותה. שמחת לגלות כי כך הדבר, כאשר לא הגעת הביתה אלא פעם בשבועיים או יותר, לפי התנאים בשטח, אנחנו דיברנו מדי יום ונפגשנו עם אשתך היפה, שמרנו על קשר כל הזמן גם כאשר אתה בבסיס.
היום אני מבטיחה לך, כאן על קברך הטרי, שסיגל תמיד תהיה במשפחתנו גם כאשר בעתיד הקרוב או הרחוק, ואיננו יכולים להתכחש לעתיד, כאשר סיגל תקים משפחה חדשה, תמיד תתקבל בברכה אצלנו ותהיה חלק ממשפחתנו. אנחנו אוהבים אותה.
אנחנו אוהבים אותך ילד יפה שלי, שלנו, וגאים בך על כל מה שהייתה והספקת בחיים הקצרים.
אני מחבקת אותך ומנשקת אותך כפי שתמיד עשיתי, איני מאמינה שיותר לא אראה אותך ואחבק אותך באמת אלא רק בדמיוני, איתך חלק מליבי נקרע לעולמי עד.
שלום לך אהובי שלי, השארת אותנו יתומים ממך, דבר הזוי ביותר. אלוקים ישמור עליך במרומים, אתה בודאי בגן עדן כי צדיקים כמוך רק שם יכולים לשכון, ומשם תשמור על יניב ושי אחיך, על האחיינים שלך וגיסתך יפעתי שכל כך אוהבת אותך, עלינו אבא ואמא שאיננו יודעים איך נחייה כאן בלעדיך, שמור על אשתך שאהבת כל כך ועל כל משפחתנו. אני בטוחה שאי שם במרומים תפגוש את סבא - פאפי רפי ואת סבתא אליס וגם הם ישמרו עליך, כפי שתמיד ביקשתי ואבקש מהם.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים לנצח נצחים, אמן!