סמ"ר תמיר יחזקאל ז"ל

קורות חיים

תמיר, בן חזי ואודט, נולד ברעננה ב-י"ח באב תשמ"ז (13.8.1987).

סמ"ר תמיר יחזקאל זכרו לברכה, חובש קרבי בחטיבה 7, הוצב בגדוד "עוז" 77 בחיל השריון. במהלך שרותו הצבאי התקדם והיה לחובש פלוגתי, כך היה שותף לפעילויות מבצעיות בגזרות שונות: ברמת הגולן מול הגבול הסורי, מול גבול הלבנון, ביהודה ושומרון, ברצועת עזה במבצע "עופרת יצוקה" ובאימונים רבים בגולן, ביניהם אימון גדודי אותו ביצע בחודש האחרון.

תמיר ניחן ביכולת בולטת וייחודית להתחבר עם כולם. כל חיילי גדודו הכירוהו והיו קשורים אליו. היו לו כישורים יוצאי דופן להקשיב ולהרגיע. הוא היה בעל השפעה רוחנית שהקרינה על חיילים רבים. בן שמונה עשרה היה כאשר החל להתעניין בספרי דת. כמי שתמיד חיפש שלמות בכל נושא ומעשה, גילה תמיר בבגרותו כי הדת מכילה ידע רב ועוצמות רוחניות. כחצי שנה לאחר גיוסו לצה"ל, הוא חזר בתשובה.

מספרת אמו אודט: "כאשר גדוד "עוז" 77 הגיע לבסיס באזור ירושלים, גילה תמיר שעדיין לא הוקם בו בית כנסת; הוא מיהר לפנות לסמג"ד בבקשה לתקן את המעוות. הסמג"ד נתן הסכמתו שתמיר יארגן תפילה וישמש כחזן. תמיר היה מאושר".

מוסיף חזי האב: "כל חייו היה תמיר פעלתני ומעורב. תמיד היו חברים סביבו. הוא למד בבית ספר "הדר" ברעננה, בחטיבת "אלון" ובתיכון "מור מטרו ווסט" במגמה כללית ומחשבים. בנעוריו היה חבר בתנועת ה"צופים" וחבר קבוע ונלהב בחוג טיסנאות, אהב מסיבות בטבע - אך יותר מכל אהב מוסיקה. הוא כתב שירים, גם מילים גם מנגינות וניגן על גיטרה, זו הייתה צמודה אליו במהלך שרותו הצבאי. המוסיקה מילאה את כל חייו. משהתקרב לדת ובהיותו חובש קרבי, תמיר טיפל לא רק בגוף החיילים אלא גם בנפשם". זאת גם ציין אחד מחבריו לנשק, יוסי ביטון, אשר ספד בעת ההלוויה על קברו של תמיר. יצויין כי תמיר היה אדם צנוע, שמעולם לא התרברב במעשיו הטובים. גם תמיר, גם שני אחיו יניב ושי, בחרו לשרת בצבא כחובשים קרביים. גם חזי אביהם, שרת בסוף שנות המילואים כחובש.

לפני כארבע שנים הוא פגש את סיגל, שהייתה חברת נעורים שלו. ברבות הימים, בגיל 18, גם היא חזרה בתשובה, בלי כל קשר לחזרתו בתשובה של תמיר. הם נישאו זה לזו ביום 14.8.08, למחרת יום הולדתו ה-21. תמיר המשיך בשירותו הצבאי, הם חיו בין חופשה לחופשה והיו מאושרים מאוד, מצפים לשחרורו כדי להקים בית משלהם. באופן פרדוקסאלי ועצוב, יום חופשת השחרור חל ביום קבורתו.

שבוע לפני מותו הטרגי, הגיע תמיר הביתה ל"רגילה" בת עשרה ימים, בה שוחח עם ההורים על כך שלא הספיק לבלות ירח דבש עם אשתו בשל פעילותו האינטנסיבית בצבא, בגלל עזה, בגלל המלחמה. אמו, מדריכת טיולים במקצועה, מיהרה לתכנן טיול ירח דבש לספרד ולצרפת עבור הזוג הצעיר, טיול אשר נועד להתקיים מיד לאחר חג הפסח 2009.

"תמיר חזר לבסיס מן החופשה", משחזרת אמו, "וכהרגלנו כבר באותו יום שוחחנו בטלפון, שהרי נהגנו להתקשר זה לזו לפחות פעמיים ביום ובמיוחד ביום חזרה מהבית לבסיס. גם עם סיגל אשתו הוא שוחח באותו יום בשעת צהריים. בשובו לבסיס הזמין תמיר מידידיו הברסלבים חוברות העוסקות בתורתו של רבי נחמן מברסלב, בשם "בעל הגן"; חוברות אלו ביקש להעניק כמתנת שחרור ופרידה ממנו לכל חיילי הגדוד. הוא גם הזמין לבסיס חבורה של תלמידי ברסלב, שישירו וישמחו את החיילים באותו מעמד מסיבת פרידה ביום ג' 24.2.09, שהפך ליום הטרגי בו נגדעו חייו. החוברות ניתנו לחיילים על ידי המשפחה, אחרי מותו, בביקורם בבסיס ברמת הגולן, ובאופן הזוי הוקדשו לעילוי נשמתו.

ערב מותו הטרגי, לכבוד א' באדר, הרקיד את החיילים. הייתה שמחה ספונטנית. תוכניות היו לתמיר לעתיד הקרוב והרחוק. אבל, בשעה ארבע וחצי של אותו יום מר, יום שלישי ה- 24.2.2009, דפקו נציגי קצין העיר על דלת דירתה של סיגל, שעוד באותו צהריים שוחחה עם תמיר בטלפון, דקות אחדות לפני האירוע. בשעה חמש וחצי הם באו אל בית ההורים להודיעם שתמיר נהרג. הלם ואבל כבד נפלו על בני המשפחה, על החברים, המפקדים וחיילי הגדוד. סיבת המוות עדיין לא הובהרה. השאלות רבות וגועשות כים. התהיות וסימני השאלה הם אינסופיים.

אודט: "תמיר בננו אהב את הצבא ואת חייליו ואהב את סיגל אשתו הצעירה. הוא אהב את החיים, הוא כל כך השתוקק לחיות אותם!" חזי: "תמיר תכנן ללמוד מחשבים וחלם להיות סופר סת"ם. הוא אהב לצלם והשאיר אחריו מאות צילומים. הוא כמובן שאף להמשיך לעסוק במוסיקה. הוא רצה לשמח אנשים!" על קיברו של תמיר, בגילוי המצבה בטקס השלושים ספד האב ובין שאר הדברים אמר:

גם ביום סגריר

לא נמעד.

אתה לנו אור

לפסוע בשביליך.

על קיברו הורשו ההורים להוסיף, שתי שורות אותן בחרו מספר תהילים פרק א' פסוק א': "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד". פסוק זה מאפיין מאוד את תמיר.