סמ"ר צחי קרייפס ז"ל

ספטמבר ‏2006
לצחי שלנו - לזכרך

בחג שבועות האחרון ישבנו כמו תמיד שלוש משפחות שלמות: דנגור, קרייפס ומנבר.
בארוחת החג, כרגיל, צחי "יורד בקטנות" על החבר'ה ונותן חיקויים מעולים, נוקט עמדה בשיחות על קיבוץ, מדינה, צבא - תמיד בצורה בוגרת ועניינית, שלא תמיד התלבשה על דמות המצחיקן שבחבורה.
צחי שלנו, עדיין רואים אותך ילד צעיר ושמנמן, אוהב לאכול ומשופע בטוב לב יוצא דופן, מחייך תמיד חיוך רחב.
גדלתם בשכנות - חברות ביחד: אור, רומי, מור, עמית, שרי, לי, צחי, אביב ועידו. זהו הסדר מהגדול לקטן, 9 ילדים בשרשרת המשפחתית שיצרנו. ופתאום ברגע אחד נשברה חוליה והשרשרת כבר לעולם לא תהיה שלמה...
ליווינו אותך כשהתגייסת לצבא, רצית להגיע לפלס"ר הנח"ל. כל כך שמחנו יחד אתך כשהצלחת.
ראינו אותך בסופי שבוע חוזר מאימונים קשים. התגאינו יחד עם כל המשפחה על הצטיינותך בקורס חובשים וגם שמענו סיפורים על השהייה בשטחים. ליווינו את רות וג'יי בדאגה היומיומית שפשוט לא נגמרת... קיווינו ששלוש השנים יעברו ואתה תחזור למדגה, ואחר כך תמצא לך כיוונים המתאימים לך.
ואז, התחילה המלחמה, ומההתחלה ידענו שאתה נמצא בלבנון. הדאגה הפשוטה, השגרתית התחלפה בחרדה גדולה לשלומך. אי הוודאות השתלטה על כולנו. כל ידיעה ממך באמצעות חברים או דרך המפקדה של הנח"ל נתנה להוריך ולנו אוויר לזמן קצר. קיווינו כבר לראות אותך אחרי, לשמוע סיפורים על "איך זה להשתתף במלחמה".
אבל האופטימיות התרסקה ונשברה בשבת הארורה לפני חודש והשאירה אותנו המומים, שבורים, חסרי מילים, כי מה אפשר לומר לכם רות וג'יי האהובים, רומי ושרי היקרות? צחי האהוב שלכם ושלנו, הילד, הנער, הגבר, סך הכל בן 20 - זהו... זה נגמר... לא יחזור לעולם!!!
קשה לנו להתמודד עם האין הזה, עם החוסר הבלתי נתפס הזה, ועם זאת, אנחנו מיישרים אליכם מבט רות וג'יי, רומי ושרי, ומבטיחים - אתם לא תישארו לבד!!! אנחנו נמצא את הכוחות וביחד נישאר משפחה מאוחדת !!!!!!
נתחבק ביחד, נבכה ביחד ונזכור תמיד את צחי שלנו, הצנוע, נעים ההליכות, זה שמרגיע כל אווירה לחוצה בבדיחה, זה שמחבק את אמא רות ודואג לסביבה. נשב יחד בפיסת הדשא הירוקה שליד הבית, בחברות הענקית. כך נמשיך הלאה, ואתה צחי - תהיה בינינו לעד!!!

משפחות מנבר ודנגור