סמ"ר צחי קרייפס ז"ל

13.8.06
צוח היקר,
אתמול בצהריים התעוררנו לתוך חלום רע, ועדיין לא מעכלות שכל זה באמת קורה.
בכל רגע של שקט או טריקת דלת אנחנו פותחות את העיניים ומתפללות לראות את החיוך המקסים שלך, הכפכפים הנגררים על הרצפה, פפסי מקס ביד אחת ושולה מאחורה שלווה.
מחכות לרגע הזה שתבוא, שתהיה כאן, שתעצור את פרץ הדמעות עם בדיחה, חיקוי או סתם ייבוש שגרתי שרק אתה יודע לעשות כל כך טוב.
אתה ממש חסר פה בתוך הקבוצה המיוחדת שבנינו כאן, ואתה אחד מעמודי התווך, שבלעדיך הפאזל לא יהיה שוב שלם לעולם.
אנחנו כבר מתגעגעות לכל הדברים הפשוטים שהיו שייכים רק לנו ויישארו תמיד: 8 המתנות הקטנות שנתת לי ליום ההולדת, אוסף קופסאות הגפרורים שלעולם לא יגדל, הקפה עם ה- 3 סוכרזית שאף פעם לא היינו מרשות לך לשתות אותו ככה, הדיאט קולה שתמיד ידעת למי למזוג, הגרביים שתמיד ידעת ממי לבוא לבקש. זה שתמיד שמת לב לכל שינוי קטן - תספורת חדשה, בגד שעוד לא נלבש - ידעת להחמיא ולשרוק.
כל הדברים הקטנים האלה שפשוט היו שייכים רק לך - התמיכה, טוב הלב והמילה הנכונה ברגע הנכון. כזה חבר אמיתי שתמיד כיף להיות אתו ותמיד רוצים עוד בחברתו.
רק בסוף שבוע האחרון, כשחזרת לכמה שעות, כל כך שמחנו לראותך, הלוחם שלנו!
התלהבנו והצקנו לך בשאלות של בנות, ואתה, כרגיל, בתגובות האופייניות, השתקת, הרגעת וניסית להסביר שהכל יהיה בסדר, שלא יקרה כלום ושזה לא אמור לקרות, הדבר הנורא הזה שכן קרה.
צוח, לעולם לא נדע אם באמת ידעת כמה אתה חשוב ואהוב לנו - אהבה אמיתית, אהבה שבחיים לא נשכח.
מבטיחות לשמר כל בדיחה, לזכור כל רגע מצחיק ולהזכיר אותו, לחייך ולעשות את הדברים שכל-כך אהבת ואפיינו אותך.
אוהבות מאוד, מתגעגעות ושומרות אותך תמיד בלבנו.

סיוון, רקפת וטל