צח,
אני נכנסת לסופר מרקט בצ'ילה ופתאום מישהו שעובר לפני כל כך מזכיר לי אותך, פתאום יש התרגשות שתוך רגע הופכת לצמרמורת ולהרגשה רעה.
אני כל כך מתגעגעת- מתגעגעת לכל החברים בבית ואלייך במיוחד, געגוע שמעביר בי צמרמורת והרגשה של החמצה.
הרבה פעמים אני מדמיינת איך אני חוזרת הביתה ומספרת לכם חוויות, וכל פעם מחדש מתאכזבת כשאני צריכה להוציא אותך מהתמונה בדמיון.
אתה לא תשמע, לא תגיב, לא תגיד לי שאתה גאה בי על הטיול, תראה לי על הפנים שהתגעגעת, לא תספר לי על זה שעוד מעט אתה משתחרר ואיך הולך בצבא ועל החברה החדשה, ואני אהיה כל כך שמחה אבל קצת אתבאס שפספסתי את התקופה הזאת בחייך.
עכשיו אני נמצאת כל כך רחוק ממך, רחוק מהבית, מהקבר, מהחדר שלך, מהפרדסים, מהמקלט, מהבית של ההורים שלך, מהמדרכה לכיוון הבית שלך, מכל הדברים המוחשיים שגורמים לחשוב עלייך, וכל מה שנשאר לי זה התמונות בראש והזיכרונות.
אתה נמצא איתי בראש כל יום ובהרבה חלומות אתה שם. תמיד בחלום אני מרגישה שאנחנו יודעים שאין כל כך זמן ושצריך למהר לפני שתעלם.
תמיד אני מתעוררת עם הרגשת החמצה שלא עוזבת אותי.
אני עדיין שואלת את עצמי את כל השאלות שניסינו להדחיק אחרי שזה קרה וזה רק מכאיב עוד יותר.
רציתי שתדע שעם הזמן גיליתי דברים רבים שלמדתי ממך: הדרך לראות את העולם בעין כה שלווה ומקבלת כמו שלך- "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה", ולקבל כל אחד כמו שהוא. ידעת לשלב הומור ולצחוק על אנשים, אבל תמיד דאגת לא לפגוע.
אני עדיין נזכרת בדברים המצחיקים וצוחקת ומספרת לאחרים, שלא כל כך מבינים כמונו.
אני מספרת עלייך הרבה בשביל לנסות לא להיות פה לבד בהרגשה, ושאחרים יבינו גם איזו החמצה זו לאנושות כולה, אבל אני בטוחה שהם לא מבינים את גודל ההחמצה כי לא לכולם יצא להכיר מישהו כמוך: שהבסיס הוא טוב לב וכל מה שעוטף את זה- זה המיוחדות שלך והדרך שלך להראות את הדברים ולראות את הדברים.
אתה אחד האנשים הכי מיוחדים שהכרתי בחיים שלי ואני מודה על כל דקה תמימה שביליתי איתך.
תודה על כל מה שנתת לי ולכל החבורה שלנו.
אוהבת אותך מאוד, ומתגעגעת
רקפת