סמ"ר צחי קרייפס ז"ל

ברגע אחד הכל השתנה, כל תחושה, כל מחשבה.
ברגע אחד העולם נעצר.
אם חשבנו על בריכה או על ים, אז כבר לא.
ברגע הזה לא היה מלבדך בעולם.
באותו הרגע אף אחד לא מפנים, אף אחד לא מאמין,
בראש ישנם קולות: "זה לא הגיוני, זה לא יכול להיות".
ועכשיו, אחרי חצי שנה הכל אותו דבר.
אנחנו עדיין מחכים שהקולות האלה יהיו נכונים,
שתחזור אלינו ותצחק, שתבוא עם איזו עקיצה.
הגעגוע ענק והצורך בך, בחיבוק שלך, רק בידיעה שאתה פה אתנו, רק הולך ומתחזק.
אבל העולם בשלו, ממשיך כרגיל, הוא לא מבין את כאבנו או את כעסנו.
ואנחנו נשארים עם תחושה גדולה של כיווץ, תחושה שמנסה למלא את החלל - אבל לשווא.
החלל גדול ומיוחד מידי. את החלק שמילאת אין דבר שיוכל למלא.
צח, אתה חבר אדיר!
כל כך קשה לקבל ולחשוב שאתה לא פה איתנו.
בכל דבר שאנחנו עושים, אני, ... , בר נצר, סטרול, ג'ינג'ית, ק', תמיד יש את המקום החסר שרק אתה יכול למלא, המקום שיישאר שלך ... , חלק בלתי נפרד מאיתנו.

צח, אני זוכר, אוהב ומתגעגע.

שפרן