סרן ד"ר אורלי ברק - קרטר ז"ל

אורלי נולדה בתל אביב ב-18 בפברואר 1973, בת בכורה להוריה ואחות לרן וטל.
בגיל שמונה חודשים עברה להרצליה.
מגן טרום חובה עברה ישירות לבי"ס הנדיב, אחר כך לחטיבת הביניים ע"ש בן גוריון ותיכון הראשונים. בכל שנה בבית הספר זכתה בתעודת הצטיינות בלימודים ובנוסף, במקום ראשון בתחרות חיבורים על העיר הרצליה ובהצטיינות ב"מחויבות האשית".
לאחר סיום התיכון עברה ללימודי רפואה בטכניון במסגרת העתודה.
ב-1997 נישאה לד"ר דני קרטר אותו הכירה במהלך לימודי הרפואה ועברה למצפה רמון שם שרת בעלה והיא עבדה כרופאת משפחה בקופ"ח.
בסוף 2000 התגייסה לצבא ועבדה כרופאה במתקן האשפוז בתל השומר.
אורלי הייתה ברוכת כשרונות. מאז ומתמיד הפתיעה את כולם בחכמתה ויופייה, הייתה בעלת כשרון דרמטי והשתתפה בכל ההצגות בבתי הספר ובטכניון, היתה בעלת כושר כתיבה מעולה, הומור ואמפתיה. היא גדלה מהר, כאילו ידעה שזמנה קצר: דיברה מוקדם, ישבה והלכה וכבר בגיל חמש וחצי התחילה את לימודיה בבית הספר.
בגיל שלוש כבר ידעה שתהיה רופאה וחלמה להצטרף לארגון "רופאים ללא גבולות". היא היתה רופאה מקצועית ואנושית ותמיד ראתה את האדם העומד מאחורי המחלה. בתקופה שעבדה במצפה רמון ובמתקן הצבאי רכשה לעצמה עשרות מעריצים מבין החולים והצוות וזכתה למתנות ולמכתבי תודה רבים. גם לאחר מותה הגיעו למשפחה מברקים ומכתבים מרגשים מחולים ואנשי צוות שכאבו את הפרידה ממנה.
כחודש לאחר מותה נערך במתקן ערב מרגש לזכרה שבו הביע הצוות את האהבה הרבה והגעגועים אליה.
חלק מהדברים שנכתבו על ידי צוות המתקן לאחר מותה:
"היתה לי הזכות להכיר את אורלי כמפקדה הישיר... למדתי להכירה כרופאה עם תשוקה ללמוד עוד ועוד בתחומים רבים תוך עבודה מסודרת ומקצועיות ברמה הגבוהה ביותר וכן כאדם מהאנושיים ביותר שהכרתי... הייתה אהובה על הצוות והחולים, קבלה מחמאות ומכתבי תודה ממטופלים ומשפחות וגרמה לי הרבה נחת כמפקד... תמיד חשתי שהייתי רוצה עבורי ועבור משפחתי רופאה כמו אורלי..."
"כמו ילדה קטנה הסתובבה במחלקה, מלאת שמחה ומרץ. הכירה כל מאושפז, כל משפחה. הכירה ממש, לא רק את האבחנות וכיצד יש לטפל בהן אלא גם את החשש והכאב והקושי והשמחה... אורלי היתה רופאה של ממש, רופאה אדם, לא אלוהים אדם עם רגשות שיודעת לא רק לשמוע אלא גם להקשיב. רופאה שלא רק מסתכלת אלא גם רואה דברים, דברים שלא כולם רואים... אורלי היתה רופאה קטנה, שאנשים התקשו להאמין שהיא אכן הרופאה של המחלקה. כל כך קטנה, נראית כמו ילדה... החששות שלהם נמוגו כאשר נכנסו לחדרה, דברו עמה ואז הם העריצו אותה, רצו רק אותה וסמכו עליה... אורלי קבלה מכתבי תודה והוקרה יותר מכל אדם אחר במתקן האשפוז והחזירה את אמונם של המטופלים ברפואה הצבאית. היא היתה הלב שהתייחס לחיל כאל אדם ולא כפרט במערכת..."
"בעבודתה היא היתה רצינית, משקיענית, קפדנית... אך מעל הכל היא היתה הומנית. כאדם הכרתי צדדים נוספים: צד ילדותי, מלא מרץ, שמח. היא היתה בן אדם אכפתי ומתוק. אורלי הקרינה אופטימיות שחדרה ללבם של הרבה מאושפזים שחשבו שחרב עליהם עולמם בגלל מחלתם ובזכותה הם התמודדו עם מצבם... אורלי תמיד היתה שם בשבילנו, אם זה לעודד ולתמוך, לרפא, להצחיק ולהקניט וגם לנחם... אנחנו נשארנו ספינה ללא התורן שלה שלעולם לא תחזור להיות מה שהיתה פעם...
"...זכור לי איך המאושפזים היו באים מהמחלקה השניה ומבקשים להיבדק אצלה..."
"אורלי היתה דמות שהשפיעה רבות על חיי וגם זכרה ימשיך להשפיע... היא היתה רופאה מעולה ומסורה, אך אני תמיד אזכור את האדם שהיא היתה, אישיות מקסימה, רגישה, אדם שנתן מעצמו ללא סוף ולא רק במסגרת תפקידה ובשעות עבודתה".
"...ראיתי בה רופאה-פיה, קטנה, בלונדינית וחייכנית..."
"תמיד ראיתי את האנרגיה האינסופית, החום, החיוך שלא ירד, המוכנות לעזור ללא פשרות, את האהבה שהקרינה ופשוט לא הבנתי מאיפה כל זה בא. היום ברור לי שעמד בפני בן אדם יוצא דופן..."
"אורלי היתה בן אדם נדיר ומיוחד במינו. היא שלבה בתוכה את כל תכונות הרופא - רצינות, הכרה של כל בעיות המאושפז, ידע רב בתחומים שונים, דקדוק בעבודה ויחס מקצועי למאושפז ולמשפחתו. מלבד תכונות אלה היו באורלי אנושיות, אכפתיות, דאגה, סבלנות בלתי נלאית, אופטימיות ענקית, מסירות, חום וקסם אישי. שילוב תכונות אלה יחד עם היותה רופאה מעולה, גרמו לאנשים להעריך אותה, לכבד אותה, לרצות רק אותה ובעיקר להתאהב בה. אורלי היתה מגנט ומקור משיכה למאושפזים, משפחות מודאגות, אנשי צוות ולכל מי שרק חפץ לבוא לדבר...
"אורלי עשתה רק טוב כי זה מה שידעה לעשות. היא היתה כמו מלאך, חייכנית, טובת לב ונמרצת, תמיד היה אפשר להתייעץ איתה, היא היתה מעין כותל..."
"אין מספיק מילים שידברו בשבחה ואין מספיק רגשות שיתארו אותה ואת שהקרינה כלפי סביבתה".
"אי אפשר לשכוח את אורלי, היא היתה קרן האור שפיזזה במתקן. עם הלקחה נפער חלל שחור במתקן ובלבבות כולנו... אורלי היתה מלאך שנשלח לבצע שליחות על פני האדמה אך נאלצה לחזור השמימה בטרם עת לפי צו שולחה"...
"כנראה שאלוהים החליט לשמור את היופי והטוב הזה שקרא בשם אורלי רק לעצמו. אולי הוא החליט שאנחנו עדיין לא ראויים לקבל מתנה כזו ולכן החזיר אותה אליו. אבל חשוב לזכור, דווקא בזמנים אלו, שעדיין יש אנשים שזקוקים לנו ושצריכים את תמיכתנו, ואני בטוח, כשם שאני בטוח שאורלי היתה האדם הכי לא אנוכי שהכרתי, שהיא היתה רוצה שנמשיך לתמוך ולעזור כמו שהיא היתה עוזרת ושנמשיך לחיות ולזכור אותה. ואולי אם כל אחד מאיתנו יוכל לנסות ולעזור בכל ימי חייו כמו שאורלי הצליחה לעזור בימי חייה המועטים, כולנו נהיה אנשים טובים יותר ואני בטוח שכך גם נעזור להשפיע ולשנות לטובה אחרים."
קטעים מאחדים ממכתבי התודה שקיבלה במהלך עבודתה ושירותה הצבאי:
"את הנך התגשמות האידיאל שלי למה ש"רופא" צריך להיות. בעלת לב זהב, מסבירה פנים, נותנת עידוד ותמיכה לנזקקים וחיוך לעצובים, הסבר מרגיע לאלה שאינם מבינים. מקצועית ובטוחה בעצמה, מתחשבת אך עומדת על שלה..."
"תמשיכי להיות רופאה אכפתית שתמיד דואגת גם מעבר למה שדרוש. בלעדייך לא הייתי מחזיקה פה מעמד..."
"...לאחר אכזבה עמוקה מהמערכת הרפואית הצבאית, חשתי שמצאתי קרן אור דווקא כשאושפזתי במתקן הצבאי בתל-השומר ...בתחילה חששתי להפקיד את בריאותי במתקן צבאי, אך חששותיי נמוגו כאשר הגעתי לידיה הטובות של ד"ר אורלי קרטר. טופלתי ע"י רופאה נפלאה אשר הפגינה אנושיות מקצוענות ויסודיות. ...המערכת הצבאית הרפואית התברכה ברופאה מיוחדת במינה המשלבת מיומנות גבוהה עם אכפתיות והקשבה לסבל החולים. תודה מעומק הלב."