דורון בני נולד בתל אביב שנת 1953. מאז היותו בל שלוש וחצי שנים גדל והתחנך במשפחה חד-הורית, על ידִי ובעזרתם המסורה והאוהבת של הורי ז"ל - סבו וסבתו.
ביתנו היה בית ציוני ומשחר ילדותו ינק את אהבת הארץ וערכי העם היהודי במולדתו. את לימודיו בבית הספר היסודי התחיל וסיים בביה"ס תל חי, בתל אביב.
ילד עליז וחברי היה דורון ומרבית הילדים התגודדו סביבו. מאז עמד על רגליו, נתברך באהבת החי וערג ליצוריו. היה אוסף לחצרנו את אשר מצא, אם היו אלה צבים או צפרדעים, כלב או חתול, קיפוד ועוד ומטפל בהם. כמובן שבמרפס ביתנו היו לדורון תוכיים ואקווריון עם דגים למיניהם. והיה זה אך טבעי שכאשר סיים את ביה"ס היסודי הביע רצונו להמשיך את לימודיו התיכוניים בבית ספר החקלאי בפרדס חנה בתנאי פנימיה.
בד בבד עם ערכי ביתנו, הוסיף ורכש את ערכיו של ביה"ס הנ"ל, אם בעבודת האדמה או בטיפול בבעלי החי, אם בדמותם של מחנכים שהיו שם או עובדים ומדריכים שהתלמידים נעזרו בהם. כך הלך והתבגר דורון והתעצב אופיו. נער חברי היה, טוב לב, מסור, עוזר לזולת, כנה וישר דרך. והנה נסתיימו הלימודים התיכוניים ומה אם לא למלא את חובתו הלאומית.
כבן יחיד יכול היה למלא את שרותו ביחידות לא לוחמות, ערפיות כאלו ואחרות, אך דורון העדיף את השרות בלוחם והתגייס לשריון. בחיל השריון, התחיל את טירונותו והמשיך ודילג שלב אחר שלב ללא מעצור, אם זה ביה"ס לשריון, אם את אימוני הצמ"פ אשר אף הוכר שם כחניך מצטיין, אם את קורס מפקדי טנקים ואף בו הוכר כתותחן מעולה וכמובן ביה"ס לקצינים.
זמן קצר עבר ודורון נתמנה למפקד מחלקת טנקים בחטיבה 188 - חטיבת ברק.
מלחמת יום כיפור פוגשת את גדודו של דורון מתַּחְזק את קו הגבול ברמת הגולן בין חושנייה ועד לצפון קונייטרה ובמשך חמשת ימי הלחימה הראשונים, ידע דורון קרבות עקובים מדם כאשר פגעו באויב ביעילות מירבית ומאידך נפגעו איבדו חברים-לוחמים, טנקים, החליפו כלים וכניצולים מועטים חברו לחטיבה 7 שלחמה לצידם להמשך הקרבות וכמובן בלמו את הסתערות האויב והתקדמותו ומאידך כאשר ניתנה ההוראה אף יצאו למיתקפת נגד לכיבוש שטחיו והשמדת כוחותיו.
אמיץ ונחוש היה דורון.
במיתקפת-נגד זו, נפצע דורון ופונה לביה"ח בצפת. עם החלמתו, למרות נכותו הקלה בידו חזר ליחידתו ונתמנה לסגן מפקד פלוגה.
ושוב אך טבעי שעם תום שרותו הצבאי, יצא ללמודי הרפואה הוטרינרית במילאנו-איטליה. לאורך שנות לימודיו היתה אישתו, אֶלַה, עזר כנגדו ועם קבלת תארו כרופא, חזרו שניהם ארצה לבנות חייהם.
דורון החליט לשוב לשרות בצה"ל. כוטרינר עסק בחיל הרפואה במחלקת בריאות הצבא. במקצועו ובתפקידו ביחידה פיקודית חר"פ 542, קיווה להביא לביטוי את תכונותיו - אוהב אדם וחי, אופטימיסט, חביב ונעים הליכות. יחד עם זאת וללא סתירה, כמפקד מחלקת בריאות הצבא, היה דקדקן ומקפיד כבקטן ובגדול.
תקופה קצרה היה בתפקידו. ידידים רבים רכש ומאידך התחבב על מפקדיו ופיקודים.
לא היה סיפק בידיו לבצע את אשר עיבד ורקם. תקופה קצרה לאחר מכן נתגלתה אצלו מחלה קשה. במשך שנה וחצי קיוינו כי יוכל לה, אך לא.
הוא נלקח מאיתנו בהיותו בן 33 שנה.
ואם לכל אורך שנות-חייו הקצרים היה דורון מצטיין, מנהיג, בעל משמעת עצמית ובעל גבורה, על אחת כמה וכמה, היה נעלה ושאר רוח בהתמודדותו עם מחלתו עד להכרעתו.
שליחותך נקטעה ביום י"ג סיון תשמ"ו
יקרת לי עד מאד בני
אנצור זכרך לעד
אביך יהודה