בתחילת 92' נשלח סאלח לתגבור איזור דרום לבנון כחובש קרבי.
בששה באפריל 92' יצאה שיירה של קציני צה"ל מיחידת הקישור ללבנון לאיזור הביטחון, על מנת לברך את הנכבדים השיעיים לרגל חג עיד-אל-פיטר, ארוע בעל חשיבות. בדרכה חזרה מן הארוע נתקלה השיירה באש מחבלים, בפאתיו הצפוניים של כפר חולה שבאיזור הביטחון.
שלושה מחבלים, מאנשי ארגון הג'יהאד האיסלמי, ארבו לשיירה והתבצרו באחד הבתים. כשהגיעה השיירה, פתחו באש לעברה, תוך שימוש בנק"ל וב-אר.פי.ג'י ותוך זריקת רימונים.
ברכב המוביל, שנפגע בחלקו הקדמי מאש המחבלים, ישבו המח"ט, אל"מ מ., וראש הסיוע האזרחי, סא"ל א. הם ירדו מהרכב במהירות והשיבו אש לעבר המחבלים.
סא"ל א. תפס מחסה מאחורי תלולית עפר והחחל לירות לעבר מחבל, שעמד על גג הבית, על מנת לרתקו.
תוך כדי חילופי האש נפגע סא"ל א. ברגלו, אך למרות הפציעה המשיך לירות לעבר המחבל. המח"ט, אל"מ מ., איבד את הכרתו עקב כדור שפגע בראשו במהלך הארוע, אך התאושש כעבור דקות אחדות ודווח למפקד היק"ל על ההתקלות.
מאש המחבלים נהרג הקשר, סמל שרון בן ארי, וקצין נוסף נפגע.
כח צה"ל ששהה באיזור ושמע בקשר אודות ההתקלות הגיע למקום. עם הכח נמנה גם החובש סאלח טאפש.
מספר סא"ל א.: "כשהם הגיעו הוריתי לחובש לטפל בקצין, ששכב 4 מטר מאחורי בכיון מערב. הוא טיפל בו וכשסיים בא לטפל בי. כאשר ראה את מצב הרגל אמר לי שהמצב חמור. הוא הזהיר אותי שהטיפול יהיה כואב ואמר לי להתהפך. התהפכתי, הוא ביצע לי חוסם עורקים ברגל ימין והפך אותי שוב. תוך כדי פעולה זו התחלתי לחטוף פגיעות ברגל שמאל מן המחבל. בגלל שהפסקתי לירות עליו. הבנתי מיד שהחובש בסכנה. אמרתי לו: תפוס מחסה. הוא התעקש שהוא חייב לטפל בי בגלל שהכדורים נכנסו מאיזור האגן ויצאו מאיזור הברך, ואני מאבד דם. כדור נוסף פגע בעורק וזה החמיר את המצב. טאפש. נתתי לו מכה בקת של ה-M16 ואמרתי לו: "תפוס מחסה". הוא סרב וטען שהוא חייב לטפל בפגיעה על מנת שאחזור שלם הביתה - "אתה אבא לילדים".
כאשר התכופף על מנת לטפל בי, קיבל כדור בראש ומת במקום".
בינתיים יצרו הכוחות השונים, בפיקודו של מפקד היק"ל, מגע אש מהיר עם המחבלים. כח אחד נע במהירות תוך השארת חיפויים לעבר הבנין. עם ההצמדות למבנה נשמעו מתוכו קולות נשים וילדים. מפקד הכח חדל מן האש ופינה במהירות את האזרחים. מיד אח"כ התקדמו הכוחות פנימה תוך ההסתערות וחיסלו את המחבלים.