סמ"ר אלון אברהמי ז"ל

אלבום תמונות

בחור עם הרבה בטחון עצמי.

התגייס לשרת בצבא הלאומי.



בטכס בלטרון נשבעת אמונים.

טרם צאתך למתקן "אדם" לאימונים.



ושם אותרת מבין הרבה אנשים.

כאיש המתאים לצאת לקורס חובשים.



ואמנם הוכחת את עצמך בגדול.

כשאתה רוצה את כל יכול.



היית חובש קרבי הכי אנרגטי.

בעל ידע מקצועי ומועמד לפלוגתי.



חיש מהר נזרקת לרצועת עזה.

עם פק"ל חובש אינפוזיה וגזה.



אם 16 מקוצר לך ניתן כצ'ופר.

חסון ובריא פרופיל תשעים ושבע.

כל שלושה שבועות יוצא דרך קבע.



בכל המוצבים של רצועת עזה הארורה.

הספקת לשרת ולעשות הכרה.



מורג, טופח, הדס, ויסמין.

בתנאים קשים שקשה להאמין.



עמדת במחסומים יצאת למארבים.

ובמחבל פצוע טיפלת בנווה דקלים.

ותמיד תמידעם חיוך על הפנים.



בערבית עם אנשים במחסום מקשקש.

ומים מהמימייה נותן אם מתבקש.



גם במגן 12 ובפילבוקסים מבוצרים.

שמרת לילות רבים וקרים.



4 שעות שמירה רצופות

והשעות בקושי זזות וחולפות.



מעולם לא קיטרת וחלילה להתלונן.

אך בהגיעך הביתה מתקלח וישן ישן.



במוצב מסוים לא היה לכם טבח.

ולא פעם שימשת תורן מטבח.



בימי שישי אלי היית מתקשר.

רעיונות וייעוץ לבישול מתאפשר.



איך ניתן להכין ארוחה אכילה?

ממוצרים אקראיים במקרר כתכולה...?



בכל ערב שבת באופן קבוע

רחוק מותש ועייף מכל השבוע

שואל: "מה בשלת אמא לערב שבת"?.



ולשאלתי מה זה לך כבר משנה?

"רוצה לדעת מה הפסדתי" היית עונה.



ובכל ערב שבת מאכלים שהיית אוהב.

עולים לשולחן ולי בלב צובט וכואב.



במשך שנתיים וחודשיים בהם שירתת.

כל כך הרבה זיכרונות טובים השערת.



היית בולט ואהוד על כולם.

בעל חוש הומור מאוד מפותח.

כחבר מלכד ומגבש היית תותח.



אלה העדויות מפי חבריך החיילים.

אותם עזבת בהצטרפך למועדון החללים.



הם מנסים למצאך במקום אחר.

ולכן אליך הביתה מרבים לבקר.



מביאים הרבה תמונות

ומעלים עוד ועוד זיכרונות.



אבל אין, אין אלון יותר.