אלכסנדר ליבשיץ יליד בוברויסק ב- 1888 נולד בכפר בערבות רוסיה הלבנה. אמו ודודיו היו מוכרי יערות של הפריץ הפולני. אותו פריץ שונא רוסים אבל את אבא אהב כבר מנערותו מאחר וראה בו נער מתענין, אוהב מוסיקה, מנגן על כינור וחליל. הפריץ הציע לו ללמוד בבית-ספר חקלאי רוסי.
אבא שמח וקיבל את ההצעה וכך גמר גמנסיה חקלאית ברוסיה (יתכן שהוא היה היהודי היחידי שהצליח לעשות זאת בזכות כישוריו, אהבתו את החקלאות ואהבת הפריץ אותו.)
אבא אהב חקלאות ובעלי חיים וכל חידוש במקצוע החקלאות מילא את ליבו. כמו רבים מבני הנוער היהודי נידלק ליישוב הארץ ומיד לאחר סיום לימודיו עלה לישראל [1909 ]. בתחילת דרכו עבד בסג'רה ובאיזור יבנאל. מיד ראו את כשרונותיו וידיעותיו בחקלאות והוא נתבקש ללמד את בני-ישראל חקלאות.
לאחר שהייה של שלשה חדשים הודיעה לו משפחתו ברוסיה כי כבוגר גמנסיה הוא נדרש לבוא ולשרת בצבא הצאר חמש שנים. וכך מיד חזר לרוסיה לשרות המתבקש כי לא רצה להיחשב עריק. בשרותו בצבא מונה כקצין לטיפול בסוסים, אותם גם אהב במיוחד, והצליח יפה בעבודתו. בתפקידו המסוים כקצין נשאר בידו זמן פנוי אותו הקדיש ללמוד נגינה בחצוצרה והצליח. הדבר נודע לקצינים הסובבים אותו והם התלהבו וביחד עם נגנים מביניהם הקימו "תזמורה קטנה" והתחילו לקיים קונצרטים של מוסיקה קלסית. ואז פנה אליו מפקד הרג'ימנט וביקשו להקים ממש תיזמורת צבאית. אבא לא רצה, אבל לאחר הפצרות והבטחה ששרותו הצבאי יקוצר לשלוש שנים בלבד נאות.
וכך לאחר שלש שנים[1911 ] – כפי שהובטח - חזר לארץ פעם שניה ושוב לגליל. לאחר שהות של זמן קצר בגליל חלה בקדחת והרופאים המליצו לו לנסוע למושבות הדרום, וכך אמנם עשה. המקום היחיד שמצא חן בעיניו, אחרי סיור בראשון-לציון וברחובות, היתה נס-ציונה, שם מצא איכרים אמיתיים ועצמאיים. אבא התישב במושבה וניהל את פרדס רטנר ברלין עם הזכות לגדל דבורים באופן פרטי.
כשהתקשר עם בת המקום – חוה לרר – בקשרי חתונה, התישב קבע במושבה והתחיל לחשוב על הקמת תזמורת. כסף לא היה לרכוש את הכלים הנדרשים ולכן התחיל בתירגום הצגות תיאטרון מרוסית לעברית (מירלה אפרת וכו').
בתקופת חג הסוכות היה נהוג לקיים חגיגות ברחובות אליה נאספו אנשים מכל קצוות בארץ. הוא העלה רעיון: אסף חבורת צעירים מבני המושבה להרים את ההצגה "מירלה אפרת" בעברית כמובן ולהזמין את האורחים ללון ערב אחד לפני החגיגות ברחובות בנס ציונה, ולחזות בהצגה כולל הלינה. ההכנסה תהיה מוקדשת לרכישת כלים לתזמורת. הם הצליחו במשימה ולאחר מספר שנים הצליחו לרכוש מספיק כלים להקמת התזמורת. חלק מהמנגנים רכשו כלים בכספם ולחלק היו כלים משלהם.
אבא ניהל את התזמורת עד שעבר להיות מורה במקוה ישראל 1916 והמנהל המחליף היה יהודה שניידרוביץ שהיה נגן מצטין בזכות עצמו.
עד כמה שידוע לי אבא, בנוסף לשמיעה האבסולוטית, הצטיין בכתב יפה במיוחד ובהעתקה של התווים למנגנים (יהודה זייצוב נגן בתזמורת תמיד הזכיר לי את כתיבת התוים שאבא כתב בצורה אמנותית).?לצערנו, בפצצה שנפלה במחסן "אגד" בירושלים נשרף כל החומר שאבא שמר מהתקופה הזו והיה זה חומר עשיר בפרטים מענינים.
התזמורת של נס-ציונה, כפי ששמעתי מאבא, מאת: רחל לוזנר.