שתי פלוגות וחצי רוכזו ברמת יוחנן. הם קבלו רובים צ'כים חדשים ועשו הכנות לקרב. עם הכוח נימנו: פלוגה מגדוד 21 בפיקודו של חיים בן-דוד אליה הצטרף חלק מפלוגתו של יוסי כץ, פלוגה ב' מגדוד 22 בפיקודו של אהרון נחשון (אולק) שהגיעה היישר מקרבות משמר-העמק, קורס המכ"ים החטיבתי מאלונים, חניכים ומדריכים כאחד, בפיקודו של אהרון אבנון. המג"ד דב צסיס היה בחפ"ק ועמו מפקד קורס המ"כים מקס גריל, המח"ט משה כרמל ומרדכי שכביץ, איש הש"י.
הסמג"ד צבי בן-ארי צוייד במכשיר קשר והצטרף לכוח שיצא לכסאייר.
שעת היציאה נקבעה ל- 04:30 והועתקה ל- 04:40. הכוחות שנערכו ליד הבית הלבן יצאו בשני ראשים, האחד להושע והשני לכסאייר.
הקרב בהושע:
פלוגה ב' מגדוד 22 בפיקודו של אהרון נחשון יצאה להושע. ב- 05:00 היא השתלטה על הכפר שנמצא ריק, לבד משני שומרים שנמלטו והזעיקו תגבורת, ופרסה בו את כוחותיה. ב- 05:30 הגיעה חוליה דרוזית מפלוגה א' בפיקודו של פאיז רדואן, סגן מפקד הפלוגה, במטרה לברר אם היהודים השתלטו על הכפר. התפתחו חילופי יריות קצרים בהם נהרגו פאיז רדואן ושני מקלענים. לכוחותינו בעמדת התצפית הצפונית היו שני חללים. קפטיין עלי חינאוי, מי שהיה קצין הקישור בין מפקדת הגדוד והתושבים, נשלח לקבל פיקוד על פלוגה א' ולחלץ את גופת מפקדה הדרוזי.
ב- 07:00 הוא הסתער בראש הדרוזים על "גבעת העץ".
החיילים שלנו נסוגו תחת אש והצטרפו לחבריהם בהושע .בשעות הצהריים כמעט ואזלו הכדורים. הסתבר כי ברמת יוחנן היה מחסן תחמושת של מרכז ההגנה. האחראי סרב לפתחו ללא הוראה מפורשת מהממונים עליו במטה בת"א. אחז דב צסיס בידו, העלה אותו לקומה השנייה הצופה אל הקרב, הצביע על אזור הושע וכסאייר, ואמר לו: "שם נלחמים כמאה וחמישים בחורים. תחמושתם אזלה... עד הערב ייהרגו כולם ואתה תישא את זכרם על מצפונך". התחמושת סופקה. הצליפות ונסיונות ההסתערות נמשכו לסרוגין עד 15:00.
שלושת מפקדי המחלקות הוצאו מכלל פעולה כשנפגעו מכדורי האויב. קצין שרק עזב את ספסל הלימודים באנגליה והגיע להלחם נהרג כשניסה לחלץ טוראי פצוע. הקרב התנהל פנים אל פנים.
ב- 16:30 החל המפנה. המשוריין בו נהג ראובן מנגל ועמו משה ברק, סמל המודיעין של גדוד 21, אשר הפעיל מקלע בינוני, הגיע וסייע להטות את הכף. התחמושת הנוספת, כמו גם השתיה והאוכל, נסכו כח חדש בלוחמים אשר גילו סימני התאוששות. פעולת המקלע שעבר מעמדה לעמדה בלמה את ההתקפה וחיזקה את רוח הלוחמים.
ב- 19:30, לאחר שמיקשו את הושע, נסוגו כולם לכסאייר. במקביל נסוגו גם כוחות האויב מבלי שאלו יהיו מודעים לנסיגתם של אלו.
הקרב בכסאייר:
ב- 04:40 יצא הכוח לכסאייר ומצאה כמעט ריקה מאדם. הבודדים שנותרו שם ברחו כל עוד נפשם בם בהשאירם אחריהם גחלים רוחשות וקפה, שהיה עדין חם כשבחורינו הגיעו. החבריה החלו להתארגן במקום.
כתה יצאה לכיוון תל-שאראטי, המקום בו נערך הקרב ביום רביעי, כדי לחפש את הנעדרים. היא נתקלה באש אויב. מפקדה יחיאל נהרג.
הכוח הדרוזי שהגיע משפרעם, תקף גלים גלים. חיים בן-דוד הודיע בקשר לרמת יוחנן כי "בידי כל איש ארבעה כדורים. אין תחמושת למקלעים. אני מבקש רשות לסגת" תשובת החפ"ק רעמה: "עליכם להחזיק מעמד גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד".
ב- 15:30 הגיע משוריין נוסף עם תחמושת וגרם למפנה בשטח. המקלע הבינוני שהיה עליו פעל גדולות ושינה את מאזן הכוחות.
העיתונות דיווחה כי כאלפיים (!) ערבים, ביניהם גם צבא סדיר, השתתפו בקרב. כוחותינו הדפו תשע הסתערויות. סכינים נראו בפיות התוקפים.
לכוחותינו שמונה הרוגים וחמישה עשר פצועים. לאויב, על פי דיווחינו, שלושים הרוגים וכמאה וחמישים פצועים. שכיב ווהאב דיווח כי פתחו עליו באש מתותחים כבדים במהלך הקרב. בצדנו לא ידוע על הימצאותם בשטח. הוא מציין כי לגדודו היו ארבעים וארבעה הרוגים וארבעים ושניים פצועים. חלק מהם נפגעו, לדעת גיורא זייד, מאש חבריהם.
כתוצאה מקרבות אלה החלה בריחת תושבים משפרעם ומהכפרים בסביבה.
"כל תוכניותיהם של מפקדי התוקפנות הערבית באיזור הצפון נתבלעו על ידי התבוסה המוחצת של היחידה הדרוזית".
יתירה מזאת "יש לראות את הקרב הזה כנצחון חשוב וכהוכחה לגבורת כוחותינו ויעילותם לעומת כוחות מאומנים ואמיצים ביותר של האויב".
תוצאה חשובה לא פחות, ואולי יותר, היא הפתיחה במגעים מזורזים עם הכוחות הדרוזים, מגעים שהניבו הסכמה בשתיקה לחוזה אי-התקפה בשלב הראשון והקמת יחידה דרוזית במסגרת צה"ל בשלב השני.