בשנת 1938, כנערה, עלתה ארצה מפולין. משפחתה העניפה נשארה בפולין וניספתה בתקופת השואה. תחילה הגיעה אל קרובי משפחה בירושלים שם הכירה ונישאה לבעלה. לאחר זמן קצר עברה לנתניה - בהשפעת גיסה, ד"ר בנימין בקמן ז"ל - והתיישבה בשכונת רמת טיומקין.
בנתניה התאהבה ממבט ראשון, ומיד החלה בעבודות התנדבותיות רבות ומגוונות.
הצטרפה כמתנדבת ל"ועד למען החייל", שם קראו לה "דודה". עסקה בהכנת חבילות שי שנשלחו לחיילים. עבודתה נמשכה, לא אחת, אל תוך הלילה, כאשר חיילים, רעבים וצמאים הגיעו לבית החייל, והיא דאגה להם לארוחה ושתיה חמים. כמו-כן, נשלחה למחנות צה"ל חללק מגבות, גרביים וכובעים לימי החורף הקרים. בבית גולדמינץ עסקה בהגשת ארוחות חמות לחיילים, מהם קבלה מכתבי תודה רבים.
היתה פעילה ב"מגן דוד אדום" ועזרה במתן עזרה ראשונה לנפגעים.
עד היום ממשיכה להתנדב באגודות שונות כמו, "האגודה למלחמה בסרטן", "איל"ן", "אקי"ם", "אנו"ש" ו"מיח"א".
לאחרונה, כאשר החלה העלייה מרוסיה, אימצה מספר משפחות, סייעה להן לקליטה נעימה ושימשה להן בית פתוח וחם לעת הצורך. אירחה אותן בביתה, ומאחר והינה דוברת מעט רוסית, סייעה להן גם במציאת עבודה. עד היום ביתה פתוח בפניהן והקשר עם משפחות אלה נמשך.
לפני כשלוש שנים נתאלמנה מבעלה והיא נותרה עם ארבעה ילדיה הנשואים והגרים במקום.