בשנת 1940, מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הגיע לחופי נתניה כעולה "בלתי ליגאלי".
המושבה נתניה כבשה אותו ביופיה ובקסמה ובה החליט לקבוע את מושבו. מאז ועד היום גורלו קשור בגורלה של נתניה, שהפכה במרוצת השנים לעיר ואם בישראל. בעיר הזאת קבע את ביתו ולא עזבה מאז.
בשנותיו הראשונות בארץ, נרתם לפעילות בטחונית במסגרת ההגנה. לצורך פרנסתו, עסק בכל עבודה, בעיקר בחקלאות ובנין. במשך השנים למד את מקצוע היהלומים, בו השקיע את מיטב זמנו ומירצו, וזכה להצלחה בעמלו.
גם כאשר רווח לו, לא שכח כי עולה חדש היה במקום הזה, ושמר פינה חמה בליבו לעולים חדשים ולאלה המתמודדים בקשיי החיים והזקוקים לעזרה. במשך כל השנים, השתדל לעזור לזולת לפי מיטב מצפונו ויכולתו. העזרה ניתנה הן למוסדות ולאירגונים הפועלים בעיר לטובת הציבור, והן ליחידים הזקוקים לעזרה, ומעל לכל, לעולים חדשים. העזרה התבטאה בהתעניינות בצרכי הנזקק, בסיוע כספי, בעידוד ובתמיכה. כל זאת, במלוא המרץ וביוזמה אישית ברוכה.
פעל כמתנדב באירגונים שונים בנתניה, הג"א, המשמר האזרחי, בית החולים "לניאדו", הועד למען החייל ובויצ"ו. בכך מילא את צו מצפונו וחובתו האזרחית, ותרם את תרומתו הצנועה לביסוסה של נתניה כמעוז של התנדבות בישראל.