נולדה ב-1914 בוארשה-פולין, להוריה יצחק וזהבה גרינוולד. אביה על ארצה בשנת 1923, והיה היוזם לגאולת אדמות גוש עציון (אז, מגדל עדר). הצטרפה למשפחתה בארץ לאחר שסיימה את לימודיה בשנת 1930.
בשנת 1932, נישאה ליהודה אלברט, והצטרפה להוריו: רחל וישראל אלברט, שגרו בנתניה. המשפחה רכשה אדמות חקלאיות בשכונת בן-ציון וכן במרכז העיר, ברחוב הרצל.
עם הגיעם לנתניה, התנדב בעלה כנוטר ל"משטרת הישובים העבריים". הם התגוררו ב"בית הנוטע", אשר שימש בית לנוטרים. לאחר מכן היו בין המתיישבים הראשונים בשכונת בן-ציון. מאז ועד היום, במשך 63 שנים, גרים בנתניה.
שרתה כחברה ב"הגנה". ביתה בשכונת בן-ציון, שימש כמרכז אימונים וסליקים של ה"הגנה". כמו כן הייתה פעילה ומדריכה ב"מגן דוד אדום" וגם בויצ"ו. באמצע שנות הארבעים, יחד עם קבוצת חברות, החלה בפעילות למען החיילים היהודים בנתניה. מסגרת התנדבותית זו היוותה את הבסיס להקמת סניף "הוועד למען החייל" בנתניה.
במרץ 1973, נפטר בנה, אלי תלם (אלברט), שלא החלים מפציעה בעת שירותו הצבאי. באותה שנה, במלחמת יום הכיפורים ב-9 באוקטובר, נפל נכדה הבכור, דרור מגיד, בשרתו בסיירת חטיבה 7 ברמת הגולן.
במשך שנים רבות שימשה מורה לאמנויות בבתי הספר "מוריה", "יבנה" ו"אוסישקין".
כאשר פרשה לגימלאות, התנדבה לסייע בשיקום האסירים בכלא "אשמורת". הדריכה אסירים בריפוי בעיסוק במשך תשע שנים. אולם עקב מחלה קשה שפקדה אותה, נאלצה להפסיק את פעילותה כמתנדבת בשרות בתי הסוהר.
כיום, עדיין עומדים לה הכוחות להמשך הפעילות בועד של "ארגון יד לבנים" שבסניף נתניה.