נולד בשנת 1921, בפולין, למשפחה חסידית ברוכת ילדים בני המעמד הבינוני. גדל באוירת העיירה היהודית ועבר את המסלול של "חדר", בי"ס וישיבה, עד פרוץ מלחמת העולם בשנת 1939.
עם הכיבוש ע"י הנאצים נהרס כל סדר חייו לאחר שגורש עם בני משפחתו שהפכו לפליטים חסרי-כל.
באפריל 1940 נשלח ע"י הגסטאפו למחנה עבודה ובמשך חמש שנים התגלגל ממחנה למחנה (שלוש שנים בפולין ושנתיים בגרמניה).
ב-30.4.45 שוחרר ע"י הצבא האמריקאי כשמשקל גופו 33 ק"ג וכשנה מיום השחרור, לאחר ששכב בבתי חולים, הצטרף לקבוצת צעירים פליטי השואה, בדרך ארצה, במסגרת עליה ב'. עבר גבולות והגיע לאיטליה. חי חיי קיבוץ והתחתן עם רבקה לבית זילברשטיין ז"ל.
בראשית 1947 עלה על אוניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" ושמפקדה היה לובה אליאב (עליה כתב את הספר "האניה-אלואה"), נתפס ע"י הבריטים וגורש לקפריסין ושם, נולדה בתו הבכורה אסתר, בארץ, נולד בנו אהרון.
ביום החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, בסוף נובמבר 1947, הגיע ארצה, לנתניה, התגייס והיה בין הלוחמים במלחמת השחרור.
בתום המלחמה עבד בבנין כתפסן וכמנהל עבודה, ומשנת 1952 עסק במפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד ובסולל-בונה.
היה פעיל בוועדי הפועלים, ובמוסדות פועלי הבנין. משנת 1963 עבר לאיגוד המקצועי וב-1982 נבחר כמזכיר הארצי של יציבי סולל בונה עד לפרישתו לגימלאות ב-1.1.89.
בין עיסוקיו, היה חבר במוסדות המרכזיים של הסתדרות פועלי הבניין, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר הנהלת קרן הפנסיה של פועלי הבנין, חבר ההנהלה המצומצמת של סולל בונה וחבר מועצת העיר נתניה בשתי קדנציות (תשיעית ועשירית).
כיום, ממשיך בפעילות בוועדות עירוניות ופעיל במוסדות להנצחת השואה.
נשוי להלן, אב לשני ילדים וסב לתשעה נכדים ונין.