בוועידה החשאית - שהתקיימה ב-24-22 באוקטובר בעיירה סוור, הנמצאת בפאתי פריס - גובשה תוכנית הפעולה הסופית של הקואליציה. בתוכנית שולבו מבצע מוסקטיר - המבצע המשולב של בריטניה וצרפת נגד מצרים - ומבצע "קדש" הישראלי.
בריטניה - שיחסיה עם ישראל היו עכורים בשל המתיחות ששררה בגבול ישראל-ירדן - התנגדה לשותפות עם ישראל, ועמדה בתוקף על כך, שיישמר פער של 72 שעות בין תחילת הפעולה הישראלית לבין ההתערבות הבריטית-צרפתית. עוד תבעה בריטניה, כי ישראל תימנע מלתקוף את ירדן ראשונה, והזהירה, כי אם תעשה זאת יפעילו הבריטים את חוזה ההגנה עם רבת-עמון. הדברים היו אמורים גם לגבי כניסת העיראקים לירדן. עם זאת הסכימו הבריטים, שאם ירדן תפתח ביוזמתה במלחמה יינתן לישראל חופש פעולה.
ב-24 באוקטובר, בשעה 19:00, הגיעו לקיצן 72 שעות של דיונים. על השולחן העגול הונח הסכם סוור שסעיפיו העיקריים שלו היו:
1. ישראל תמצא עילה טובה מבחינתה לפתוח במלחמה בסיני. לא תהיה זו מלחמה מלאה, אלא פעולה שתהווה איום ממשי על תעלת סואץ. ישראל תפתח בצעד מלחמתי מובהק, כמו התקפה ישראלית על הכוחות המצריים בסיני והצנחת חיילים באזור התעלה.
2. בעקבות הפעולה הישראלית יטענו בריטניה וצרפת, כי נעשתה פעולה מלחמתית, המסכנת את תעלת סואץ.
3. נוחות האוויר של בריטניה וצרפת ייכנסו למערכה לאחר תחילת הפעולה הישראלית, בין חצות הלילה השני לשחר היום השלישי, ולא יאוחר מ-36 שעות מפתיחת המבצע הישראלי. המועד המדויק ייקבע על-ידי המטות המשולבים לפי ההתפתחויות הטקטיות במקום.
4. למחרת הצניחה הישראלית ישלחו צרפת ובריטניה פניות נפרדות לישראל ולמצרים, להפסקת-אש ולהרחקת כוחותיהן מתחום 15 הקילומטרים הקרובים לתעלה. הפנייה למצרים כללה דרישה להצבת כוחות בריטיים וצרפתיים באיזור התעלה - ערובה לקיום שתי הפניות הראשונות. השותפים הסכימו, כי ישראל לא תפסיק את פעולות האיבה כל עוד מצרים לא תעשה כן.
5. בריטניה וצרפת הסכימו להציב בישראל מטוסים צרפתיים, שיהיו מסומנים בסמלי צה"ל, ויהיו מאוישים על-ידי טייסים צרפתים. תפקידם של המטוסים האלה יהיה להגן על שמי ישראל במקרה של מתקפה אווירית מצרית. כמו כן הוסכם להפעיל צי צרפתי להגנת חופי ישראל ולהגיש סיוע לוגיסטי לכוחות הישראליים בסיני.
6. מועד פתיחת הפעולה נקבע ל-29 באוקטובר 1956 בשעה 17:00 לפי שעון ישראל.
7. במקרה של מתקפה מצד ירדן תוכל ישראל להגן על עצמה בלי שבריטניה תפעיל את חוזה ההגנה שלה עם ירדן.
8. בריטניה וצרפת רושמות לפניהן את הצהרתה של ישראל על כוונתה להחזיק במצרי טיראן כדי להבטיח את חופש השיט לאילת.
ישראל שמרה לעצמה בהסכם את האפשרות לסגת במקרה שיחול שיבוש כלשהו בהתערבות בעלות-בריתה במבצע "מוסקטיר" וביקשה, כי במקרה כזה יוצג המבצע כפעולת גמול רחבת ממדים. זאת במגמה להימנע מהסתבכויות. ההנחה היתה, שעבד אל-נאצר לא ייענה לאולטימטום, ואז ייכנסו כוחות בריטניה וצרפת לפעולה ויפציצו את שדות-התעופה המצריים, ולאחר-מכן יפלשו לאזור התעלה מן האוויר ומן הים.
המטכ"ל הישראלי תמך במלחמת מנע נגד מצרים; בראש המטכ"ל עמד משה דיין. עם חבריו נמנו: אסף שמחוני, אלוף פיקוד הדרום, חיים לסקוב, מפקד גיסות השריון, דן טולקובסקי, מפקד חיל-האוויר, יצחק רבין, אלוף פיקוד הצפון, צבי צור, אלוף פיקוד המרכז.