"מה אברך לו במה יבורך זה הנער שאל המלאך...".
אלוהים נתת לו צחוק וחיוך, אלוהים נתת לו ידיים ורגליים ללכת ולרקוד.
למה, אלי, לא נתת לו חיים ל-מ-ה?!
"הוא אהב אותי בדרכו שלו, היתה לו דרך מיוחדת לאהוב את אמא שלו, הוא אהב לנשק וללטף ולחבק אותי בשתי ידיו להכניס אותי תחת כנפיו כמו גוזל קטן, גבוה היה, ואני הייתי כה מאושרת.
בחג השבועות שהיה שישי שבת וראשון הגיע יוחנן לחג. ולו חפשתם אמא מאושרת הייתם מגיעים גם אלי.
שמחתי זעקה למרחוק הבן, החיל, הצנחן שלי הגיע!! זו היתה שירת ליבי.
אך מי חלך ומי ידע שלמעשה אלה הם יומיים אחרונים שלי עם בני היקר, התינוק שלי הנפלא.
ביום שבת בערב (צאת שבת) יצא לבלות בנתיבות ואני חיכיתי לו שיחזור - כדרכו.
וכאשר חזר הוא לא נשק אותי והלך לישון בדרך לא רגילה ביקש "אמא בואי נשב עוד קצת" וכדי לא להפריע לאבא שישן התישבנו בחדר סמוך ופטפטנו על הכל, ואז לפתע אמר "אמא את האמא הכי נהדרת בעולם. חבקתיו חזק ואז הלכנו לישון.
כאשר הגיע זמן לשוב ליחידה הוא עשה את כל הפעולות שלו באיטיות מוגזמת כל פעולה נמשכה יותר זמן.
ואני כל הזמן סביבו ואז הגיע הזמן לצאת לצבא, זה המקום היחיד אליו נתתי לו ללכת ללא הרבה נדנודים ליוותי אותי במעט עד שנעלם ואני התפללתי לשלומו ולשלום כל החיילים שלנו".