סמל יובל ברזילי ז"ל

יובל, בן שרה ושמואל, נולד ביום כ' בכסלו תש"ב (25.11.1941) בקיבוץ מחניים. ומגיל צעיר מאוד טעם את טעמה המר של המלחמה. הוא נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר שנים מעטות פרצה מלחמת השחרור. מחניים הופגזה קשות ויובל ושאר הילדים הצטופפו בשוחות. כשהחמיר המצב פונו כל ילדי הקיבוץ לחיפה. רק לאחר הפסקת האש חזרו ילדי בית-הספר למשק ויובל אז היה בכיתה ג'. רק כעבור חמישה חודשים, כאשר חתמו על הסכמי הפסקת-אש, חזרו כל הילדים עם המטפלות הביתה. אולם, כעבור שנתיים חל פילוג בתנועה הקיבוצית, וכל חברי המקום נאלצו לעבור למשקים אחרים. אצלנו נפלה החלטה שזאת תהיה הזדמנות טובה, בטרם נחליט, והתגייסנו לעבודה במעברות של כפר חסידים. אבא של יובל ז"ל, כמזכיר ההסתדרות ואני כאחות ציבורית וכמובן שיובל, עם אחותו הקטנה ממנו בארבע שנים, החלו ללמוד בבית-הספר בכפר חסידים, שם שהינו כשנתיים וחצי עד אשר מרבית אנשי המעברות עברו לשיכוני קבע, ואז החלטנו להצטרף לפלג של מפא"י לקיבוץ גבת, שם גם למדה הבת הגדולה כילדת חוץ, והמטרה היתה כעת לעלות להתיישבות החדשה שלנו, לקיבוץ יפעת, יובל וכל שאר הילדים למדו שם עד לכתה י"א בבית-הספר האיזורי. היות ונוכחנו שיובל נמשך מאוד לחקלאות, הוחלט, שאת כתות ההמשך יעשה בכפר-גלים, יחד עם ילדי מעין-צבי, שם הוא אומץ ע"י משפחה עם ילדים בגילו, ובמשך הזמן כמעט והפכנו כמעט משפחה אחת, כי מאוד אהבו אותו בבית ובחברה, והוא סיים בצלחה את לימודיו, והתגייס לצבא יחד עם בני גילו.
הוא היה ילד יפה תואר, מלא חיים ושובב. איש לא יכול לעמוד בפני קסמו למרות שובבותו והכל אהובוהו. אולם מלחמת השיחרור נתנה אותותיה בו והוא התבגר בן לילה ונהיה הגבר המעודד אותם, בהעדרו של האב, שנשלח בתפקיד ייצוגי מחוץ למשק. כנער שהתחנך על ברכי התנועה הקיבוצית היה חדור אהבת הארץ והאדמה. הוא אהב את חיי המשק ואת עבודת האדמה והיה עובד מצטיין הוא היה נער חברותי וטוב לב. אהבתו הגדולה הייתה נתונה לבעלי חיים ומשחר נעוריו נמשך לדיר ולרפת והיה מבלה שעות במחיצת הכבשים והפרות או יוצא עמן למרעה. את שעות הפנאי שלו הקדיש לספורט, בעיקר למשחק הכדורסל, או לבילוי בצוותא ובשיר עם חבריו הרבים. הוא היה קשור מאוד להוריו והיה אח דואג ומסור לאחיותיו.
יובל גוייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1959 והצטרף עם בני כיתתו לנח"ל. כשהיה בקורס מ"כים, נפצע קשה מפליטת כדור של חבר לנשק. זמן מה ריחף בין החיים והמוות, אך לבסוף התגבר, יצא מכלל סכנה והחלים. אולם בריאותו נפגמה ושוב לא היה כשיר לשרת ביחידה קרבית. הדבר גרם לו עגמת נפש רבה, שכן ייחס חשיבות רבה לשירות בצבא ושאף לתרום את חלקו ולהתקדם בשלבי הפיקוד. הוא התעקש להמשיך לשרת בצה"ל ונשלח לקורס חובשים. בתפקיד זה יכול לבטא את אהבתו לאדם ואת נכונותו לעזור לזולת. הוא מילא את תפקידו באחריות ובמסירות והיה אהוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. במשך תקופת שירותו הקפיד שלא להדאיג את הוריו שחרדו לשלומו והרבה לכתוב הביתה ולהרגיעם.
בשנת 1963 השתחרר יובל, שב למשק והחל לעבוד בענף המטע. בשנת 1966 יצא לשנת שירות בקיבוץ גזר כדי לעזור לבניית ישוב קיבוצי חדש. שם התגלה יובל במלוא יכולתו. הוא היה מעורה בכל שטחי החיים במשק ובמידה מסוימת אף כיון אותם והיה כעין "מוכתר" המקום. הוא קלט גרעינים חדשים, הדריך אותם בעבודה החקלאית, אירח אותם בחדרו ובשעת הצורך היה גם לבורר ושופט. ברוחו הטובה ובהתלהבותו הדביק את כולם בלהט העבודה והם עבדו עמו ללא חשבון וזמן. הוא היה פעיל במזכירות ובוועדות השונות וארגן את חיי הספורט ואת חיי התרבות. בשנת
1969, התפזר הגרעין בגזר ויובל שב למשקו והחל בעבודה בענף הרפת. שם שב ונפגש עם בעלי החיים שאהב, עבד במסירות והיה גאה בכל הישג בענף, כאילו היה זה הישג אישי שלו. הוא השתלב בחיי המשק ופעל בשטח הקולנוע והספורט והיה אחראי על הציוד הספורטיבי במשק. שעות רבות מזמנו החופשי הקדיש לעיסוק זה ועשה יותר מהמוטל עליו. בקביעות התנדב להסיע את הבוגרים ואת הנערים למשחקי הכדורסל ואת הילדים לאימונים ותחרויות שחיה וכאשר נעדר המאמן, מילא גם את מקומו. בשנת 1972 נשא לאישה את גילה ויחד הקימו בית חם ומלא אהבה. לא לעיתים מזומנות היה נקרא לשירות מילואים ולאחר מאבק עיקש, הצליח לשפר את הפרופיל הרפואי שלו, לעבור קורס חובשים קרביים ולהשתתף במלחמת ששת הימים.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים השתתף יובל עם יחידתו בקרבות הבלימה ברמת הגולן. ביום י''ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), יצא לטפל בפצועים תחת הפגזה כבדה באזור מזרעת בית ג'אן ושם נהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ יפעת. השאיר אחריו אישה, הורים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יובל, זכרונו לברכה, שירת ביחידתנו, יחידת תותחנים, כחובש. הוא נפל בעת שטיפל בפצועים תחת אש. מפקדיו וחבריו היו תמיד שבעי רצון ממנו. היה חברותי, אהוד ואהוב על כולנו".
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו; כן הוציא הקיבוץ לאור חוברת על בני המשק שנפלו בקרב, וביניהם יובל ז"ל.