סמל גדעון קפטן ז"ל

אלבום תמונות

סנדי יקרה,

קבלתי מכתבך, ועוד לפני כן שלחתי לך מכתב שאני מקווה שהגיע אליך. ספרתי לך בו מעט אודות המלחמה, באמת רק מעט, כי קשה לי לכתוב באנגלית את כל הסיפורים, אך כשתבואי אספר הכל וככל שתקדימי לבוא אזכור יותר. מצטער אני מאד שהפסדת תקופה נפלאה כזו בחיי הארץ הזאת. כל התקופה שלפני המלחמה, המלחמה עצמה, ולאחר הנצחון.
איך התיחסו האנשים זה לזה, איך היתה הכנסת מלוכדת כמו עם קום המדינה, והבחורים - במלחמה, שהלכו להקריב את חייהם ולמות למען הארץ הזאת... אני כ"כ מאושר שלקחתי חלק פעיל בתקופה זו, וכל הזמן חשבתי מה חבל שאינך פה, שאינך יכולה לחוש את הארץ ולראות את דמותה האמיתית, הנסתרת בדרך כלל.
נלחמנו בעצמנו, ללא עזרה, נגד ארבע מדינות, וניצחנו!
לצערנו, מעורבת השמחה בעצב, עצב על הנופלים, הנערים הטובים שאהבו את ארצם, וכה רבים מהם נפלו, כה רבים מידידי...
בליל שבת האחרון נערכה במשק מסיבה לחברים שהשתתפו במלחמה, היינו 15 חברה, וכל אחד סיפר מספורי המלחמה.
מקווה אני שלא נצטרך להחזיר את כל המקומות שכבשנו בדם רב כל כך. אנחנו לא רצינו במלחמה, הערבים רצו בה, כל השנים הצהירו על רצונם לחסל אותנו, הם הלכו והתעצמו והיה עלינו לעצור בעדם, ועתה - אין הם חזקים עוד. הצלחנו לשבור צבאן של מדינות אלה, עשינו להן את אשר רצו לעשות לנו. אך לו היו הם המנצחים היו נוהגים כלפינו בצורה גרועה הרבה יותר.
שלומי טוב, וכל שחסר לי - זו את. אנא כתבי הרבה וספרי על עצמך.

באהבה
גדעון
להתראות