סמל גדעון קפטן ז"ל

אלבום תמונות

עמי: קפטן הגיע לפלוגת בהמתנה של ששת הימים. הוא הצטרף בתור חובש. אני הייתי אז מ"כ. ההתקשרות הראשונה שלי אתו הייתה על רקע האהבה של שנינו לכלבים. הוא קיבל אז את שני הקולים שלו, ובפגישות במילואים היה מספר לי עליהם. היו לו הרבה קשיי גידול עם הקוליים. אני זוכר סיפור על הרעלה של שני הכלבים ואיך עבד שעות בהנשמה עד שהצליח להציל אחד מהם.
קפטן היה חסר מנוחה. התרשמתי שיש לו הרגשה שאינו שלם, שלא ביטא עצמו במלוא יכולתו. באחת מתקופות המילואים סיפר לי על כוונתו לעזוב את הקיבוץ ובא להתייעץ אתי (אני בן מושב) אם כדאי לשלם עבור משק מסוים סכום הכסף שביקשו עבורו. לי נראה שהסכום מוגזם אך קפטן הרגיש שהוא מוכרח לקנות את המשק הזה כדי לבטא את עצמו. למרות כל הבעיות שהיו לו במושב הצליח על הצד היותר טוב.
ברה הזכיר שהקדשנו תשומת-לב רבה לנושא החבשות ולכן כל-כך התרשמנו מעבודתו, בייחוד אחרי ששת הימים אחרי הגשר. על הגשר (הקדרון) אין לי הרבה מה לספר כי הייתי בכיתה אחרת, והסיפורים בעיקרם כתובים. קפטן היה בכוח שירד לגשר ונלכד באש צולבת. מאחר והיינו פלוגת סיור, המיועדת לפעול לבד, החובש המחלקתי הוא לעיתים הסמכות העליונה וקפטן עשה את זה עם כל הלב.
אלינו הגיע בתור חובש ואני חושב שהוא התגאה בזה. היו חובשים שבתרגילים היו מזלזלים, אבל הוא היה יסודי תמיד. היה לו מעמד של חובש מחלקתי עם כל האחריות המשתמעת מזה.
לפני המלחמה האחרונה היה צריך מבחינת הגיל להשתחרר מהיחידה. הם היו קבוצה של עשרים חברה, גדעון היה ביניהם, שלא היו שייכים ליחידה שלנו אבל עדיין לא צורפו ליחידה אחרת. מתחילת המלחמה הצטרף קפטן למחלקה של גדעון הלוי ז"ל והיה אתנו ברמה בכיבוש המפורסם של תל-אבו-חנזיר.
מהרמה ירדנו לסיני לסביבות המיתלה. היו ידיעות על אנשי קומנדו מצריים שמתכוננים לנחות במיתלה ולנתק את סיני. תפקידנו היה להבטיח את האיזור. אחרי אחד המירדפים שעשתה המחלקה של גדעון הלוי שאלתי את קפטן: מה הולך? והוא השיב לי: לא דובים ולא זבובים! התרוצצנו עם הליקופטר ולא מצאנו שום דבר.
ב-15 לחודש עברנו לאוגדה של אריק. לטסה הגענו בבוקר יום מעבר התעלה. צרפו לכוח של אריק צנחנים שהיו בסיני: חטיבת מילואים שעשתה את החצייה, סדירים, ואותנו. נתנו לנו מספר משימות. משימה אחת היתה לקרב את הגשרים, כל גשר 15 מטר רוחב. אמרו לנו שאם הגשרים לא יגיעו עד שעה חמש לטסה - אנחנו מפסידים. יצאנו אל המשימה הזאת שתי מחלקות ג'יפים. יתר הפלוגה נשארה עם מטה הגדוד. בצהרים קבלנו משימה נוספת: להצטרף לכוח שמטהר את הציר עד התעלה ולפתוח ציר מהתעלה מזרחה על-מנת לאפשר לגשרים הגליליים לנוע ישר. התחלנו לנוע בדיונות, ושם נתקעו שלושה זחלמים. החברה מהזחלמים שנתקעו עלו על זחלמים אחרים והמשיכו בתנועה עם כל הגדוד. גדעון הלוי וקפטן עלו על זחלם של קצין אחר והמשיכו יחד. נכנסנו לציר "טירטור", כמו שקראו לו במפת-הקוד. לפנות בוקר הסתבר שהידיעות על המשימה שקבלנו היו לא מדויקות; עלינו על מערך חטיבתי מצרי, למעשה - הקצה הדרומי של הארמיה השניה. מתחם קשה מאד, הרבה דם נשפך עליו. המצרים, שהיו מחופרים היטב, לא התכוונו להסתלק משם. הם נתנו לזחלמים הראשונים לעבור ואז פתחו באש. כשפנינו לציר "טירטור" ארעה תקלה לזחלם של גדעון וכולם עברו אותו. היה שם כוח של טנקים מצריים; הם תקפו שני טנקים, אך עדיין נשארו שניים. הזחלם של גדעון נשאר מאחור. בשלב מאוחר יותר גדעון הלוי דיווח שהתגברו על התקלה וממשיכים להתקדם. הדיווח האחרון היה: יורים עלי! יש נפגעים - וממשיכים להתקדם.. ואז נותק הקשר ולמעשה כל סיפור הלחימה לאחר מכן לא ידוע. כל זחל עשה את הלחימה הפרטית שלו, לא כל-כך טיהור הציר כמו חילוץ הלוחמים. כל לוחמי הזחל של גדעון נהרגו ולא נותר אחד שיוכל לספר במדויק. היום ידוע לנו ששני טנקים פגעו בזחל מטווח קרוב, ואח"כ התקרבו אליו חיילים מצרים מטווח אפס. החברה שלנו קפצו מהזחל, הורידו מא"ג וניסו לירות; אך הקרב היה חסר סיכוי: עוצמת האש נוראית, לילה, זחל בודד - וכולם נהרגו.
גדוד אחר ניסה לטהר כעבור יומיים את הציר - וללא הצלחה; הם השאירו 60 הרוגים בקטע קטן זה. יום לאחר מכן, על ציר "עכביש", שמו שני גדודי טנקים שירו חצי יום על המתחם, באיזור החווה הסינית, ואחה"צ הסתערו על המקום - והתברר שהמצרים פינו כבר את האיזור; הם הבינו שאין להם סיכוי לעמוד בלחץ שלנו, מכיוון שהיינו כבר בצד השני של התעלה.