סמל גדעון קפטן ז"ל

אלבום תמונות

זכרוני הראשון מגדעון היא התמונה הזאת.
ישבנו על הרצפה בחדר קטן בקיבוץ, היינו קבוצה מעורבת של צברים ותיירים מארה"ב וקנדה. שרנו שירים עבריים ופתאום שמעתי מישהו שואל אותי: "מה השעה?" הסתובבתי וגיליתי את גדעון, צבר לכל דבר, שערותיו מסולסלות, משופם, לבוש מכנסיים כחולים קצרים, חולצה לבנה וסנדלים. חיוך רחב אך מבויש שפוך על פניו ועיניו שוחקות.
כך זה התחיל.
בהתחלה היה הקשר ביננו קשה מעט. אני לא ידעתי עברית והוא התקשה באנגלית. אבל גדעון לא התיאש והמציא שפה מיוחדת עבורנו - פשוט הוסיף את האותיות TION בסופה של כל מלה שלא ידע לתרגם וכך יצר מלה חדשה באנגלית. השיחות הראשונות שלנו היו מלאות בדיחות והומור שהיה אופייני לגדעון כל כך.
גדעון אהב לספר לי ספורים, היה לו כשרון מיוחד לספר. הוא ידע להעביר את התאהבותו מנושא הספור בכל פעם מחדש כך שאפילו היה הספור מוכר לי לא עייפתי מלשמוע אותו שוב ושוב. אהבת החיים שלו התבטאה גם בחיוניות ספוריו ובהדגשת המיוחד שבכל ספור וספור בין אם סיפר על הדבורים או על הכלבים או על הרפתקאותיו בבית-הספר, או על משפחתו וחבריו.
בטיולנו הרבים הוא סיפר באהבה רבה על הארץ - התגאה בה ובנעשה בה בשנים המעטות לעצמאותה, בעצם, דרכו, הגעתי לציונות.
גדעון כאב, התגאה מאוד בבניו והקדיש להם המון אהבה, תשומת לב וסבלנות אין קץ. כבעל נאמן השתוקק שיהיה לי טוב והסכים לעזוב את הקיבוץ ולעבור למושב. היו לו תחביבים הקשורים לעולם החקלאות, לחיות, התענין במוסיקה, בצילום, אהב לטייל ולהשתתף בצעדות. תכונותיו המובהקות, התמדה, יכולת עבודה, מרץ בלתי נדלה ומלא חפניים רעיונות חדשים ודבקות במשימה עד להצלחה הם היו הגורמים להצלחותיו וכאלו היו רבות.
הפעם האחרונה שראיתיו היתה במחנה הצבא ברמלה ביום השישי למלחמה, הוא מאד התגאה שאני מצליחה להסתדר במשק אבל מאד לא רצה שאקח ללב ואמר שעכשיו העיקר הוא במשהו אחר.
יום שישי בלילה התקשר בטלפון משדה התעופה ואמר לי שהוא ויחידתו יורדים לסיני. הוא היה מלא אופטימיות וכל דאגתו היתה נתונה לנו במושב. הוא לא ידע שלא יחזור עוד להמשיך את עבודתו האהובה עליו במשק וכי לא יזכה לראות את בניו החמודים גדלים ומתפתחים.

סנדרה