סמל נחום אלה ז"ל

אחיי ואחיותיי למשפחת השכול
מפקדים מכובדי כולם.

חלפו להן 23 שנים מאז אותו יום שני שש עשרה בנובמבר 1998 יום של שמש בירושלים, אך בדרום לבנון הכול לוהט וחם.
אני כאמא לחייל שמשרת בגולני בגזרת לבנון אני לחוצה ודואגת. מאזינה לחדשות, מבינה שהדריכות רבה. מתקשרת לשמוע את קולו של הבן אך הוא לא יכול לנדב מידע.
בליבי מקוננת דאגה רבה.
חולפות השעות והנקישה בדלת, הנקישה ממנה חושש כל הורה לחייל, הגיעה אל פתח ביתנו.
הנקישה המרסקת את הלב, הדבר הנורא מכל, שכה חששתי ממנו אכן קרה.
הנקישה הזאת סגרה את מעגל הדאגה והחרדה, אך פתחה מעגל של כאב וגעגוע שאין לו סוף.
כבר ברגעי השקט הראשונים הללו הבנתי, שעבור משפחתנו העולם עצר מלכת, ולמשפחתנו הפרטית אבד עולם ומלואו.
בן 19 וחצי היה בני נחום בנופלו.
צוות לוחמי פלוגת הקשר של החטיבה יצא אל מחוץ למוצב תל קבעה לבצע משימת תיאום ובדיקת כלים. הכח עלה על מטען צד אשר הופעל מרחוק. בהתפוצצות זו נהרג בני נחום ביחד עם חבריו הקרובים יוסי בן מוחה ורז פרומוביץ זכרם לברכה. יתר חבריו למשימה נפצעו.
נחום נולד בירושלים באפריל 1979, הבן הבכור לי ולמשה אביו אח לדגנית נועם ונעמה.
תינוק יפה תואר, שהכניס לחיינו אור גדול מאוד.
כבר כילד זכיתי לגלות בו יכולות חברתיות, תכונת מנהיגות והישגיות רבה, יושר כנות, ושמחת חיים.
נחום בן הארץ הזאת, הארץ המובטחת. שורשיו היו נטועים עמוק באדמתה. בארץ הזו טייל כילד עם משפחתנו. כנער הדריך בשבילים מצפון ועד דרום כמדריך של"ח צעיר, והשרה קסם על תלמידיו.
משבגר הגן בגופו על אדמת הארץ כחייל.
נחום רצה מאד לשרת בגולני ושמש כחובש בחטיבה. עוד בטרם סיים מסלול נתבקש ע"י מפקדיו להצטרף כחובש מבצעי לצוות ותיק ממנו שאמור היה לבצע משימה בבופור. על אף שזה חייב אותו להתנתק מהצוות שלו שאותו כל כך אהב השיב נחום במשפט המעיד על אופיו המיוחד "אם זה מה שצריך לעשות , זה מה שאני אעשה "על כך אמר מפקדו - נחום הוא זה שעושה את הצבא שלנו כל כך מיוחד.
מהרגע שנשמעה הדפיקה בדלת ונשמעו בשקט אותן צמד המילים המצמררות "בינכם נפל", מתחיל מסע השכול. מסע בו אין יום ואין לילה, אין מנוח לנפש ואין מזור לנשמה.
מסע אותו צועדים בלי אויר לנשימה, בלי רצון וחשק, ומה על המשפחה? והאחים שלו והילדים הקטנים שנשארו יתומים ללא אבא שלא מבינים איך בין רגע גם להם התהפכו כך החיים.
ואני מנסה לצעוד וללכת, להוביל את המשפחה, ואחרי כמה שנים מצליחה גם לחייך חיוך קטן, ולנסות לחיות שיגרה, אבל אז אני מבינה שלמסע הזה יש רק דלת כניסה אחת, ואין ממנה יציאה. החיים לעולם לא יחזרו להיות אותם חיים, ולשכול השלכות רבות על ההורים, האחים, האלמנות , היתומים והמשפחה המורחבת שלנו בכל כך הרבה רבדים.
ועל אף שניסינו לצעוד ולהמשיך, בעלי, משה לא עמד בצער, בכאב ובגעגוע יותר. ולאחר שניים עשר שנים שנים מהאסון שפקד את ביתנו, בד' באייר 2010 יום הזיכרון לחללי צה"ל, משה נפטר, והלך לחבק את בננו אהובנו מקרוב.
בנינו, בנותינו, הורינו ואחינו האהובים. החקוקים כאן על לוחות האבן שמאחוריי, צעירים וחסונים היו כאן בתוכנו, בקירבנו, הם נשמו, פעלו, השתובבו וצחקו והעפילו עד מרום פסגת החיים.
שילבו עוז ומסירות נפש ללא גבולות. לעולם לא נשכח את טוהר ליבם ואת עוז גבורתם. לעולם לא נחדל לחוש את החוב העמוק שאנו חבים להם על שבהקרבת עלומיהם העניקו לנו את החיים והחופש.
בזכותם קיימת מדינת ישראל והם ציוו לנו את החיים. לזכרם אנו חייבים לשמור על מדינתנו ולשמר את אחדותנו, זהו הכוח והייחודיות של עמנו.
חטיבת גולני - חטיבה שהיא משפחה אחת - משפחת גולני, על מפקדיה וחיילה ,תמיד מושיטים לנו יד וכתף תומכת , תמיד איתנו מעודדים ומלווים הם הכוח והעידוד להמשיך.
חטיבה ששום עיטור לא יוכל לתאר גבורת לוחמיה החיים והמתים. משפחה שבה מפעמת רוח הנופלים, ההקרבה, הרעות והאחווה אנו ההורים ושאר בני המשפחה נמשיך את חיינו , כשאנו נאמנים לערכיהם מסירותם ורוחם של בני משפחתינו שאינם איתנו עוד.
במעמד זה אני מבקשת להודות: לחטיבת גולני ולעמותת גולני, על שהם הופכים את אתר ההנצחה והמורשת של גולני למקום ולבית שמכבד את בני משפחותינו שנפלו ,ועל שהם עושים כל שלאל ידם כדי להפוך את אתר ההנצחה לנגיש גם עבורנו בני המשפחות השכולות.
ותודה מיוחדת לקצינות הנפגעים שעושות בכל יום ובכל שעה עבודה של קודש קודשים.
ואסיים בשירה של חנה סנש
"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה
רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם
כאשר הם עצמם אינם ויותר בתוכנו
אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל הם שמראים לאדם את הדרך"
אורם של חיילי צה"ל שנפלו כאורם של המכבים, הוא האור המתגבר המסמל את הטוב.
אורות אלה מהווים נקודות אור בחיינו , הם המעשים האנושיים המשוחררים מאנוכיות ומונעים ע"י אחריות , אהבת האדם , אהבת עם ישראל וארץ ישראל.
אני נושאת תפילה יחד עם כולכם, תפילה לאבינו שבשמיים שיסיר מעלינו את הקללה של קבורת בנים, אחים, כאב אלמנות ויתמות ילדים.
ותתגשם הנבואה ושבו בנים לגבולם.
מי יתן ונזכה לראות בשובם של בננו השבויים.

יהי זכרם של הנופלים ברוך לעד