יוסי
במבט כללי שנעיף לאחור, הרי שהיה זה החייל הפשוט עם מדי הזית. החייל המסוגר - על פנימיותו העמוקה יותר. אך ביוסי היה משהו מיוחד, השקט המיוחד לו, רק לו... כי היה זה שקט שצפן הרבה סודות בקרבו ולא ידעת אם סודות אהבה או ידידות, סודות השאיפה והרצונות שטמונים היו בו.
השקט שלו "צפן" דבר אחד שגלוי וידוע היה - אחוות רעים וחיבה ללא סייג, לב פתוח להושטת עזרה לכל נזקק. רעים ממוצבים ספרו כיצד נכון היה להעתר לבקשותיהם להביא להם כל דבר לו נזקקו.
דבר אחד משונה... יוסי היה שפן הנסיונות של הקורס (קורס החובשים). תמיד התנדב לביצוע הנסיונות על גופו הוא, עשה כן מרצונו הטוב... אולי היתה זו השאפתנות להשיג כל דבר, במיוחד בצבא... ואולי... אולי האהבה שרחש ליחידה הקרבית.
זכור לי היום בו קבלנו את הנשק בקורס חובשים. היה זה רובה צ'כי שלא הורגלנו בו. השאלה הראשונה שנשאלה היתה: "האם המקל הזה יורה?" כן, זו היתה שאלתו של יוסי שהדבר הכעיסו ושעשעו כאחד.
היה זה דבר אופייני לו. התסיסה הזאת והרצון לפריקת כל עול... מין מרדות שהתבטאה ברשלנותו בצעידה אליה התיחס בזלזול...
"יוסי הוצא ידיך מהכיסים!" אך יוסי בשלו: בעקשנות, בתקיפות.
הצעידה לא היתה לגביו אחד מהגורמים עליהם יבנה את יחסו האנושי אל האדם ואל החייל---
עמירם דובדבני