אלבום תמונות
כבר עברו כמה חודשים מאז עזבתנו ועדיין הלב, והמוח מסרבים להאמין כי אכן הלכת ולא תשוב עוד. איני קולט עדיין את שקרה ולעולם לא אבין למה, אך עובדה היא שאתה איננו...
היום אחרי כחצי שנה אני יושב ומנסה להעלות על גבי הניר חלק מדמותך, ומקצת מהזכרונות הנמצאים בלבי.
כאשר הולך אדם לעולמו בשיבה טובה, הוא משאיר אחריו את משפחתו, ביתו ומפעל חייו. כל אלה הם עדות נצח לחייו. פטירתו כואבת לכל אוהביו, אבל חייו הגיעו לשלמות, ואילו אתה נקטפת כאשר כולך עדיין ציפיה לעתיד, מלא תוכניות וחלומות שזה עתה התחלת להגשימם. אולי נחמה פורטא היא שאתה אינך יודע, רק אנו נשארנו תמהים ולא קולטים עובדה אכזרית זו.
בירושלים, מועד קטן כתוב: "חבורה ומשפחה דומין לכיפת אבנים, אתה נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת". בלכתך אכן התרועעה הכיפה וכל נסיונות הליכוד קשים, ומורגשת האבן החסרה, ותורגש לנצח. זוכרים אנו שזו לא האבן הראשונה שניטלה מן הכיפה, אבל אתה היית הנחמה שלה.
השם "אילן" התאים לך, בכל רמ"ח אבריך תמיד האצלת ממך לסובבים אותך כמו עץ אילן. במסכת שביעית א, ג כתוב: "אחד אילן סרק ואחד מאכל" שניהם כאחד נכללו בתוכך. מי שרצה לחסות בצילך יכול, ומי שרצה לאכול תמיד היה לך מה לתת. היית עץ אילן בריא בענפיו, בגזעו ובשורשיו. העץ היה בריא כי היה לו ממי לינוק, היה לך בית טוב וחם ומלא ערכים; ערכים בין אדם לחברו, וערכים של בן-אדם למקום. בית שלא הכיר את המילים "לא" ו"אין". תמיד התחלקו במה שיש.
אתה בהתנהגותך לא אכזבת ויישמת זאת במעשיך בתקופת חייך הקצרים. בתקופות השונות בבית-הספר סובבו אותך חברים שלא פעם ביקרו בביתכם החם כמובן מאיליו.
לקראת הצבא, החלטת ללכת לנח"ל ולשמש כחובש קרבי כדי לתת עזרה לזולת ומנגד גם לישב את הארץ. את שתי המטרות לא הספקת למלא כפי שהיית רוצה. נאלצת לעזוב את הנח"ל בהיקטף אמך פתאום בטרם עת. זו היתה האבן הראשונה שזעזעה את הכיפה הנהדרת. המשכת להיות חובש במסגרת אחרת כדי להיות קרוב לבית ולשמש משען לאביך בשעת משבר זו.
זמן קצר לאחר שחרורך מצה"ל התחלת בלימודים בטכניון. בחרת בהנדסת בנין ולנגד עיניך עמדה המטרה, לעזור ולתכנן את שכונת מגוריך - מרמורק, בכדי לתת לגרים בה איכות חיים טובה יותר. גם זה לצערי נשאר בגדר חלום שלא הוגשם.
אתה היית המגשר בין הדור המבוגר בבית והדור הצעיר. חבר טוב לאבא ומצד שני - דוגמא לאחיך הצעירים ממך. אבא מצא בך סעד אחרי האסון ויכל להתייעץ אתך על כל הענינים. לאחיך שימשת דוגמא גם בעבודתך בבית-חולים "קפלן" כדי לחסוך לשם הלימודים וגם ביחסך כלפי המבוגרים.
העולם ממשיך לסוב וקשה להאמין שנמשיך להתהלך בו בלעדיך שהיית כה קרוב וכה יקר לכולם. קשה להתגבר על אותה מחשבה שהגורל התאכזר דוקא אליך, נדמה שאת התשובה החלקית אמנם אפשר לקבל משירו של דידי מנוסי במקום "יזכור":
נתן גדסי