השחר עלה, היריות התחדשו. יחידות מהחטיבה פרצו ועברו בתוך ג'נין אל עמק דותן. המח"ט נפגע מכדור ברגלו ונחבש. בשעות הבוקר נתקבל אישור לעבור את העיר, ששרדו בה צלפים וירו על השיירה מתוך בתים גבוהים. החובשים כרעו בתוך הזחל"מים והשיבו אש לעבר מקורות הירי.
פצועים אחדים נחבשו ופונו. בינתיים התחולל קרב אכזרי בעמק דותן. יחידות מן החטיבה - פלוגות טנקים, פלוגת סער ופלוגת הנדסה חטיבתית - נפגעו קשה.
הנפגעים כונסו בחורשת זיתים על גבעה במרכז שטח, שהיווה את המעון החטיבתי. קיבלנו בקשר את נקודת הציון והחילונו לנוע עם כל כלי התאג"ד אל חורשת הזיתים.
המחוה שנתגלה לעינינו בחורשה היה מהמם, בלתי ניתן לתיאור הולם, מחריד ומזעזע.
בינות לעצי זית דלילים שכבו עשרות רבות של חיילים וקצינים בתנוחות שונות. מקצתם נאנחים וגונחים ומקצתם שותקים, בגדיהם קרועים, חרוכים, ספוגי דם. אחדים לא זעו עוד.
אחדים היו קטועי גפיים, אחרים שרופים וגוויה אחת שראשה מרוסק.
הם היו חבושים בצורות שונות, בתחבושות אישיות ובצורה מאולתרת בידי חבריהם, שהשתמשו בקרעי בגדים ובדים. מקצתם שכבו על האדמה ואחרים על אלונקות מאולתרות. ניצבנו לדקה ללא
ניע, המומים ונבעתים.
היתה זו הפעם הראשונה, לכולנו, שראינו בבת אחת כל כך הרבה מוות וכל כך הרבה דם.
אלוהים - חשבתי - האם עד כדי כך? ארור היום בו הוסמכתי להיות חובש. לא אוכל לעמוד בכך, חשבתי. אתעלף.
ומיד החילונו לפעול. פרשנו שמיכה, והנחנו עליה במהירות תוכנם של תרמילים אחדים. הרופא ואחד החובשים, בסיוע קשר, החלו מטפלים בפצוע הקשה. יתר החובשים התחלקו לצוותים.
צירפנו לכל צוות נהג או קשר והתחלנו בעבודה. סמל הדת, דוד, בחור תמהוני מירושלים, החל מטפל בגוויות.
מנינו מיד שבעה חללים. דוד עסק באיסופם לפינה מרוחקת בחורשה, זיהה אותם, היפנה את ראשם לעבר ירושלים וכיסה אותם בשמיכות. שמנו לב, כי הספיק להתפלל תפילה קצרה כשגמר את מלאכתו הקשה, והתפנה לעזור לנו.
הפצוע הראשון שניגשנו אליו, יחד עם מורל, היה איש חרמ"ש. הוא שכב דומם ליד גזע עץ זית.
מכנסיו היו ספוגים דם. שלפתי מספרי כפתור וקרעתי את מכנסיו. לעיני נתגלה מחזה מחריד, שלא אשכחהו כל ימי חיי. עכוזו השמאלי היה קרוע, כנראה מרסיס. בחלקו התחתון היה פעור חור גדול. קטעי עצם ושרירים בצבצו מתוך הפצע, אשר משום מה הפסיק לדמם. לבקשתי הביא מורל מיד תחבושת חזה ותחבושת בטן. מעל הראשונה הסרנו את העטיפות והכנסנוה כמות שהיא אל תוך החור, ובעזרת תחבושת הבטן כיסינו את הפצע.
הרכבנו "סליפ" על פלג גופו התחתון והזרקנו לו מורפיום. כיסינו אותו בשמיכה והמשכנו אל הנפגע הבא. עוד אחד ועוד אחד - עד שהביאו את גדי (סגן גדי רפן, מ"מ טנקים שהפך למ"פ, קיבל צל"ש מהרמטכ"ל על חלקו בקרב בעמק דותן).
גדי היה מנוקב בעשרות רסיסים. זרועו השמאלית היתה מרוסקת. פניו, פלג גופו העליון וחלק מירכו השמאלית היו מכוסים כוויות מדרגה שנייה ושלישית.
הוא היה בהלם. דופקו היה מהיר וחלש, ללא הכרה.
מדי פעם מילמל הברות בלתי מובנות.
הוא שכב על אלונקה מאולתרת משני מוטות ופיסת בד אברזין, שנקרעה מכיסוי של טנק.
ממבט ראשון נראה אבוד. באותו רגע אף לא זיהיתיו.
המראה היה כה מזעזע עד כי רק במאמץ רב ניגשתי אליו ובדקתי את נשימתו, שהיתה חלשה. למרבה המזל, לא נפגע עורק היד השמאלית.