שבעים ושתיים פעמים התגלה האל לברואיו, ורק עשר מהן זכו לתיאור כלשהו בספרי הדת. ההתגלות הראשונה נקראה אלעלי אלאעלא (העליון הנעלה), ואירעה במקום בו נמצאת היום ירושלים. בין ההתגלות הזאת להתגלות השנייה עברו 343 מיליון שנה. בראשיתה של תקופה ארוכה זו ברא האל את היקום ואת כל אשר בו. הבריאה נעשתה בפשטות, בהדרגה ולפי סדר - לפי הפסוק מן הקראאן: "והוא הבורא והיודע. אכן דרכו, ברצותו דבר כלשהו, רק מצווה לאמור: 'היה!' - 'ויהי'".
האל הוא הסיבה לסיבת הסיבות (מועל עלת אלעלל): תחילה ברא הוא את "סיבת הסיבות", שאותה כינה בשם אלעקל אלכולי (השכל האוניוורסלי או השכל הכולל). השכל הכולל היה הנברא הראשון, שהכיר את האל, ייחד אותו ועבדו והוא חלק מן האל ומגלם את רצונו, אבל השכל הכולל, בראותו את עצמו טהור ומושלם, פיתח אהבה עצמית ועל כן העניש אותו האל ויצר את אלצ'ד (השטן, הניגוד).
עכשיו התחרט "השכל" וביקש מן הבורא להקים לימינו עזר כנגד אלצ'ד. האל נענה לו וברא את אלנפס אלכוליה (הנפש הכוללת או הנפש האוניוורסלית), שהיא הטבע הרוחני של העולם, מקור החיים והפעולה בו. כשם שהשכל הכולל מסמל את הרצון (אראדה) האלוהי, כך מסמלת הנפש הכוללת את ההחלטה (משיאה) האלוהית שנבעה מן הרצון.
שני יסודות קוסמיים אלו יכלו להתגבר על אלצ'ד ולרסנו. אבל בגלל חטא שחטאה הנפש הכוללת, ברא אלוהים את אלנד (אנטגוניסט), שמטבעו התייצב לימין אלצ'ד.
הנפש, שאף היא התחרטה, זכתה גם היא לעזר בדמות אלכלמה (המילה), וזו הקדימה וביקשה מן האל ליצור למענה מסייע כנגד מתנגדים אפשריים, וכך נוצרים אלסאבק (המקדים) ואלתאלי (הבא בעקבות).
אלעקל, אלנפס, אלכלמה, אלסאבק ואלתאלי הם היסודות הקוסמיים (חדוד) של היקום, וכוללים את היסוד הרוחני ואת היסוד הגשמי בעולם. הם גם סיבת הטוב שבו, ואילו אלצ'ד ואלנד הם סיבת הרע.
דרך אלתאלי ברא האל את הנשמות כולן בבת אחת ובמספר קבוע ולא משתנה. אחר-כך "לבשו" הנשמות צורה, שהיא גוף האדם, ושהייתה בבחינת אמצעי לביטוי ולפעולה. במקביל ברא האל את היקום: תחילה - את האטמוספרה (פלכ), ואחר-כך את ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה. בעקבותיהם נוצרו המינרלים, הצמחים והחיות.
כשנשלמה כך הבריאה, התגלה האל בפעם הראשונה, כאמור, בצורת אדם ששמו אלעלי. תקופת ההתגלות הזאת הייתה ארוכה במיוחד, היות שבני האדם עדיין היו חלשים וזקוקים להנחיה ממושכת, כדי שיוכלו להבדיל בין טוב לרע. בבני האדם שנוצרו דרך אלתאלי, שהוא יסוד חיובי, שולטת המידה הטובה, אבל כבר בתקופה הראשונה של הבריאה נחלקו הבריות לשתי קבוצות: האחת נועדה לגן-עדן, והאחרת - לגיהנום.
עוד התגלות של האל אירעה כעבור זמן רב בעיר הג'ר שבתימן ולבשה דמות של אדם ששמו אלבאר (הטהור) או אלבארא (הבורא). לעיר הג'ר בא אדם מהודו - אלצפא אלכןלי, שהוא התגלמות השכל הכולל ונקרא בשם שטניל. אחריו באו לעיר שאר היסודות הקוסמיים - אלצ'ד ואלנד.
בתקופה ההיא הייתה דת הייחוד גלויה ופתוחה לכול. לאחר מכן החלו להיווצר הדתות האחרות: הדת של נח, של אברהם, של משה, של ישו, של מחמד ושל מחמד בן אסמעיל.
מתוך: דנה, ניסים, 1998, הדרוזים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן.