טור' אליעזר-ישראל לייזר דוצ'ימינר ז"ל

אלבום תמונות

את אלחכמה (החכמה), ספרי הדת הדרוזיים, שומרת בסוד ובקנאות הקבוצה הקטנה יחסית של אנשי הדת (עוקאל), ורק לחבריה מותר להחזיק אותם או לקרוא בהם. אין הדרוזים נוטים לדבר עם זרים על תוכנם של הספרים האלה, אבל ספרי דת - בשלמותם או חלקים מהם - החלו מגיעים בדרכים שונות לאירופה למן מחצית המאה ה-17.
ב-1980 היו שפרסמו את ספרי הדת והציעו אותם למכירה בבירות. גם בקרב המשכילים הדרוזים גוברת הנטייה לחשוף יותר מאותם ספרי דת, אבל מי שהעזו לעסוק בחשיפה שכזו נזהרו שלא להפריז בכך, ואף הקפידו להסתיר חלק מן החומר. כאנשי הדת, הבינו אף הם שחשיפה מלאה תציג את תורת הייחוד בתור דת עצמאית.
הדעת נותנת שדת הייחוד החלה בתור תנועה גלויה השונה משאר התנועות הדתיות הקיימות. כתנועה חדשה, היא הציגה את רעיונותיה המרכזיים, אבל בלי לחשוף את תוכנן ממש.
התקופה שצמחה בה תנועת הייחוד ידועה בפי הדרוזים בשם תקופת ההתגלות (כשף), ובשנה הראשונה של ההטפה נהנו הדרוזים מחופש פעולה ומיוקרה: הם היו חופשיים משלטון המשטרה ושאר זרועות הביטחון שפעלו באותה תקופה במדינה, הודות לתמיכתו של אלחאכם, אבל בשנת 1020 (410 לספירת ההג'רה האסלאמית) חל מפנה, ואת מקום הביטחון תפסו פחד ורדיפות, ובעקבותיהם נעלמו בשנת 1021 אלחאכם וחמזה בן עלי, המטיף הראשי.
תוכנן של איגרות הדת, כלומר תוכנם של ספרי הדת, נשמר בסוד כבר מראשית התנועה ונחשף רק לפני מי שהראו נכונות להסכים עם הרעיון המרכזי שבה ולאחר שחתמו על אמנה (מית'אק), הכובלת אותם בשבועה ומחייבת אותם להיות נאמנים לחמזה ולאלחאכם.
ההטפה לדת נעשתה בדרך מיוחדת של גישוש ושכנוע. רק לאחר שהמטיף ראה נכונות אצל שומעו להסכים לאידאות העיקריות של הדת, הוא יכל להתחיל לקרוא לפניו את האיגרות הדתיות. הן חמזה והן בהאא אלדין, עוזרו, חזרו וציוו על המייחדים לשמור בסוד את ספרי הדת: "שמרו את אלחכמה והסתירו אותה מעיני מי שאינם ראויים לה (גיר אהלהא), אבל אל תסתירו אותה מעיני הראויים לה."
מכיוון שהדת סודית היא, נעשתה ההטפה בדרך של הצעה, אבל לא בכפייה. עקרון התקיה, המתיר לדרוזי להראות כלפי חוץ השתייכות לדת אחרת שאינה דתו בתנאי שישמור על אמונתו האמיתית במעמקי לבו, ידוע באסלאם, ובעיקר הוא ידוע בקרב הכיתות השיעיות הקיצוניות. עם זאת, נראה שבשנה הראשונה להטפה לייחוד, עדיין לא ניכר הצורך בפנייה לתקיה, ורק בעקבות ההתקפות על המייחדים בסוף השנה הראשונה להטפה החלה התקיה להיות הכרח, והדרוזים נקראו להיזהר ממתנגדיהם, ולהראות כלפיהם יחס ידידותי אגב הסתרת צדדים שונים באמונתם.
בתקופה שעמד בה בהאא אלדין בראש התנועה - התקופה שבה נרדפו הדרוזים בכל רחבי המדינה הפאטמית - הייתה התקיה לעקרון חד-משמעי, והיא באה לביטוי באיגרת האחרונה שכתב בהאא אלדין. על-פי-רוב העמידו הדרוזים פנים שהם משתייכים לדת האסלאם, ולעתים נדירות - לנצרות.
מתוך: דנה, ניסים, 1998, הדרוזים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן.