טור' אליעזר-ישראל לייזר דוצ'ימינר ז"ל

לפי התפיסה הדרוזית אללה הוא אידאה מופשטת, ושני דברים יכולים לקרב את הדרוזי להבנתו ולהכרתו:
א. האידאה שכל אדם מכיר את האל בהתאם למידת שכלו וליכולת הבנתו.
ב. ההכרה שהאל התגלה לעיני ברואיו בדמות אדם פעמים מספר ובתקופות שונות, והאחרונה שבהן הייתה בדמות הח'ליפה הפאטמי, אלחאכם באמר אללה (1021-996 ).
האמונה בהתגלות האל (כשף) עלי-אדמות ובהשקפה שבלי להכיר את האל אין אפשרות לעבוד אותו, היא יסוד עיקרי בדת הדרוזית. הדרוזים מאמינים שזכו להכיר את האלוהות (לאהות) בדמות אנוש (נאסות), וכך עברו מעבודת נעלם (עדם), שאינו קיים, לעבודת הקיים (מוג'וד), שבני אנוש נוכחו בהווייתו.
ברסאיל אלחכמה, ספרי הדת הדרוזיים, נאמר שהתגלות האל נעשתה ביזמתו שלו ועל כן הייתה עובדה קיימת שהאדם לא יכול לדחות אותה ולא להתנגד לה. האל יזם את ההתגלות מתוך הכרה שהאדם יתקשה להאמין בקיום רוחני אם לא יהיה זה מלווה בקיום פיסי, שיצביע או ירמוז עליו, שהרי האדם נזקק לעיניו כדי לראות ונבצר ממנו לראות מה נמצא מעבר לקיר. האל היה "חייב" אפוא להציג את עצמו לפנינו בצורה שתהיה מובנת לנו, ורק אחר-כך הוא הטיל עלינו את החובה לעבוד אותו.
האמונה בהתגלות מאפשרת לאדם לציית לאל ולצוויו, שהרי יקשה, כאמור, לציית למי שאינו נגלה ואינו נראה, אינו מוכר ואינו נשמע. בלי ההתגלות או התגלות והסתתרות לפרקים, וכן בלי ההכרה ובלי העבודה והציות לצווי האל לא יהיה מובן המושג שכר ועונש, שכן יש הכרח לספק לאדם דוגמה, מופת והנחיה בדרכו בעולם הזה. אמנם גם הנביאים משמשים דוגמה, אבל בהיותם בני תמותה רגילים, מוגבלת הדוגמה שלהם בעצמת השפעתה.
ספרי הדת הדרוזיים מדגישים את המבדיל בין הדמות האנושית ובין המהות האלוהית של האל. ההתגלות אינה משנה את מהותו ואינה מגבילה אותו. הרעיון הזה מבוסס על דבריהם של פילוסופים יוונים, כמו פיתגורס, אפלטון ואחרים, שהאמינו שהבורא, שהוא אור טהור, הסתתר בגוף מסוים ורק עבדיו הראויים לכך ראו אותו.
מתוך: דנה, ניסים, 1998, הדרוזים, הוצאת אוניברסיטת בר אילן.