אלבום תמונות
בתקופה הפרסית קיימה אשקלון קשרים מיוחדים עם צור ועם מצרים. אשקלון הייתה הממלכה היחידה בין צור לבין מצרים, שכלכלתה התבססה על נמלה ופרנסתה הייתה על הים. בתקופה זו בלטו התפתחותה ושגשוגה של אשקלון על רקע דלותו של החבל שממזרח לרצועת החוף, שהיה מאוכלס ביהודים.
באמצע המאה החמישית לפה"ס היוותה אשקלון את גבולה הדרומי של סוריה-פלשתינה, כפי שעולה מעדויותיו של הנוסע וההיסטוריון הידוע הירודוטוס, שעבר דרך ערי החוף בארץ ישראל בדרכו ממצרים ליוון.
לפי המידע שמספק הירודוטוס, תושבי אשקלון היו בעיקר פניקים, שבאו מצור ושלטו בעיר בחסות הפרסים, בעוד שבעזה ישבו תושבים ערבים בני שבטי הקדרים, שפשטו באזורי הספר בדרומה של ארץ ישראל ובחרו להתיישב בעזה גם בשל קרבתה לתחומי מושביהם בנגב ובמדבר ערב. כך נעצרה למעשה התפשטותם של הפניקים על-ידי הערבים שבחבל עזה. זו גם הסיבה שבאשקלון שלטה התרבות הפניקית והיוונית-מערבית בניגוד לתרבות המזרח הערבי, שהשפעתו ניכרה בעזה.
מתוך: נפתלי ארבל (עורך), 1990, אשקלון - 4000 ועוד ארבעים שנה, הוצאת העמותה למורשת אשקלון.