ההתיישבות בקרבת מקום לכפר הערבי סלמה ולא הרחק מכפרים ערביים נוספים, חייבה את השכונות לעסוק בענייני שמירה מימיהן הראשונים. בתקופות של רגיעה הייתה זו שמירה על הרכוש, אך בתקופות של מתיחות ובמיוחד בימי המאורעות היו ניסיונות לפגיעה גם בנפש.
גבעתיים נטלה חלק חשוב ומיוחד במסכת בניין הכוח העברי המאורגן, כמעט מיום הקמתו. הבית הראשון בשכונת בורוכוב נבנה בשנת 1922, והבונקר הראשון בשכונה זו נחפר ונבנה בשנת 1924. בשכונותיה נאגרו סליקים רבים וגדולים, אשר היוו את מאגר הנשק הגדול ביותר של ה"הגנה" בגוש-דן. בקרבה הוקמו בתי החרושת הראשונים לתעשיית נשק בארץ. נשק ההגנה הוברח בתוך חביות מלט ובארגזים עליהם רשום, כי מכונות חקלאיות מיובאות בהם, ואלה הוברחו לגבעת רמב"ם לחצרו של טייבר או לשטח בתי המלאכה של סולל בונה. הטנקים הראשונים שנלקחו מהבריטים הוחבאו במקומות סתר בגבעתיים והיוו את הכוח המשוריין הראשון במלחמת השחרור.
מפקדת הנוטרים הגושי. הכוח הליגלי העברי היחיד אשר רשאי היה ללבוש מדים ולשאת בנשק, הוקם בגבעת רמב"ם. מגבעתיים באו טובי המפקדים והלוחמים של ארגון ה"הגנה" מראשיתה ולא מעטים שילמו בחייהם במאבק על שמירת היישוב היהודי ובמלחמת השחרור.
לא היה זה מאבק של יחידים. בבתים רבים בכל רחבי המועצה המקומית נמצאו סליקים, ונשק נמצא חבוי בהם בצורות שונות ומשונות. רבים מחברי ההגנה הפעילים היו מגויסים להגנה, גיוס מלא וחלקי ונכונים היו למלא כל פקודה ושליחות.