אלבום תמונות
בשנת 1270 התגברו המוסלמים, בראש מלכם הממלוכי ביבארס על אשקלון והחריבו אותה. אחרי כחמישים שנה מספר גאוגרף מוסלמי על גדולתה ומסיים "והיום היא חרבה ואין בה תושבים".קשריו של השלטון המרכזי התורכי עם אזורים רחוקים באימפריה העות'מנית היו רופפים. דבר זה גרם לפלישת זרים לשטחיה, ובכללם ארץ ישראל.
פאחר א-דין שלט בלבנון בפרק זמן במאה ה-17, ד'האר אל עמר שלט בגליל פרק זמן במאה ה-18, ובשנת 1831 נכבשה ארץ ישראל בידי אברהים פחה המצרי.
הוא ביצר את אזור החוף ואת אשקלון, שנקראה מג'דל, בשל חששו מפלישה עות'מאנית מכיוון הים. לצורך ביצוע עבודות הביצורים השתמש באבנים מחורבותיה של אשקלון העתיקה. הוא ביצר את אזור החוף ואת אשקלון, שנקראה מג'דל, בשל חששו מפלישה עות'מאנית מכיון הים. לצורך ביצוע עבודות הביצורים השתמש באבנים מחורבותיה של אשקלון העתיקה. לפי עדותו של תייר הולנדי שעבר באזור בשנת 1852, ניסה אברהים פחה לבנות מצודה בסמוך לאשקלון, אך לא הצליח להשלים את הבנייה בטרם נאלץ לסגת מהעיר.
מן המצודה, שנחרבה בידי הערבים, נותרו רק קירותיה ההרוסים.
בשנות שהותו של אברהים פאחה בארץ ישראל (1831-1839) ועם נסיגתו מן הארץ השתקעו רבים מאנשי צבאו באיזור. במג'דל הקים אברהים פאחה מרכז אורגים שהיה פעיל למעלה ממאה שנה.
רוב האוכלוסייה שהתיישבה בעמק החוף הדרומי במאות השנים האחרונות, מוצאה היה ממצרים. רבים היגרו ממצרים עקב רעב וחששות מגיוס.
מתוך: נפתלי ארבל (עורך), 1990, אשקלון - 4000 ועוד ארבעים שנה, הוצאת העמותה למורשת אשקלון.
יהודה שיף (עורך), 1990, אשקלון, 1990, הוצאת עיריית אשקלון.